מנחת חינוך · סימן פ״ט, ד׳

והנה נלפע"ד דבר חדש דאף דאנן פסקינן כת"ק דמתני' דפסחים דף ס"ג דדוקא פסח בזמנו אסור לשחוט על החמץ אבל שלא בזמנו אפילו במועד לא משום דהוה שלמים ובשאר קרבנות ליתא ללאו זה ודלא כר"י או ר"ש במשנה שם מכל מקום נראה לומר דדוקא בשחיטה וזריקה דלא משכחת שלא בזמנו לשם פסח אבל בהקטרה היכי דנשחט הפסח ונזרק בזמנו רק שהקטיר האימורין בלילה כגון שחל ע"פ בשבת או אפילו בחל בחול ושעבר והקטירן ביום טוב ואפילו אם עבר ולנן עד הבוקר דקיימא לן אם עלו למזבח לא ירדו עיין פ"ג מה' פסה"מ אם בשעת הקטרה יש להמקטיר או לא' מבה"ח חמץ אע"ג דכבר נאכל הפסח קודם חצות מכל מקום עובר המקטיר על לאו זה ולוקה עליו גם כן כיון דחשיב הקטרה והאימורין הם מפסח שנשחט בזמנו וגזירת הכתוב הוא דאסור להקטיר אימורי פסח על החמץ תהי' הקטרה אימת שתהי' כיון דהוה הקטרה מעליותא דהא לא ירדו חייב בהקטיר על החמץ ואף דכתבתי לעיל דבפסח פסול א"ע וכאן נפסלו האימורין בלינה מכל מקום כיון דהפסח כשר דהא אפילו נטמאו או אבדו כשר עיין פ"ד מה' ק"פ חייב המקטיר על לאו זה. ואמנם זה אני מסופק אם העלה החלבים בראשו של מזבח דקיימא לן בפ' המזבח מקדש דפ"ז ובר"מ פ"ג מהפסה"מ הי"א דאם הם בראשו של מזבח אין לינה פוסלת ומקטירן לעולם אך אם ירדו לא יעלו ע"ש אבל אם לא ירדו מקריבן לעולם. היאך הדין אם היו מונחים האימורים של פסח עד אחר פסח אם מותר להיות חמץ אצל המקטיר בשעת הקטרה או מי שאכל הפסח כיון דלאחה"פ ליכא איסור חמץ א"ד אפילו לאחה"פ מכל מקום כיון דהם מפסח שהזהירה תורה דלא יקטיר על החמץ אסור להיות חמץ אצלו או לא' מבה"ח בשעת הקטרה אף דמותר לאכול חמץ. ונראה דודאי עובר דלא תלוי באיסור אכילה ושהי' רק הוא לאו בפ"ע והראי' דלר"ש בע"פ אין לאו באכילה ולדעת בעה"מ לר"ש מותר באכילה עד הלילה ומכל מקום אם שוחט הפסח אסור ועובר אם יש לו חמץ אע"ג דמותר באכילה ומדר"ש נשמע דבזה ל"פ דאין א' תלוי בחבירו אם כן עוברים על הקטרה אף לאחה"פ כנלפע"ד. ול"מ ביטול בלב אחה"פ כיון דהחמץ מותר באכילה ל"ש סברת הר"ן כיון דבלאו הכי אינו ברשותו דהוא באמת ברשותו עש"א ה' חמץ ושאר אחרונים. ועיין פסחים צ"ו ע"ב ממעט פ"ש דשרי לשחוט עה"ח ופירש"י אף דכבר אתמעט פ"ש מהשבתה מכל מקום הא בשעת שחיטה לא יהי' ע"כ צריך מיעוט הרי דאין תלוי זב"ז.