מנחת חינוך · סימן פ״ח, ח׳

והנה בטמא בראשון מפורש בר"מ פ"ב ה"ד דאם נטמא בליל ראשון פטור ועיין כסף משנה כיון דאינו טהור אלא בהע"ש אם כן ל"ח בראשון וטומאה הו"ל חסרון בגוף כמו חיגר ובר"מ פ"א ה"ח מבואר דעולת ראיה ושלמי חגיגה אד"ש ולא טומאה לפי שאין להם זמן קבוע שאם אינו חוגג היום חוגג למחר ע"ש. והנה דין דשבת מבואר בחגיגה י"ט דבחל בשבת יום טבוח אחר השבת. וד"ז דא"ד טומאה מפורש בש"ס פסחי' פ' דמקשה שם יטמאנו בע"פ במת ומשני דמדחהו מחגיגתו כו' ומקשה שם הא אפשר דעביד בז' של פסח דאז הוא טהור דהוא יום השמיני לטומאתו. ומתרץ קסבר כולם תשלומין דראשון הם וכ"ה דל"ח בראשון כו' וא"כ ל"מ עביד חגיגה ומכאן יצא להר"מ דאינו דוחה טומאה. ותמוה לי מאוד כיון דתשלומין דראשון ועיקר מצוה בראשון ואם ל"ח בראשון לא יקריב כלל אם כן אמאי בטמא בראשון אינו מקריב החגיגה הא הו"ל ככל הקרבנות דקבוע זמן דדוחה טומאה כיון דלא יוכל להקריב רק בזמן הקבוע אם כן כאן נמי דאם לא יקריב בראשון בטומא' שוב לא יקריב כלל ה"ל קבוע לו זמן וא"כ אמאי לא דחי טומאה הא אין לו תשלומין כלל. וראיתי בט"א שכתב על ד' התוס' שיש לו תשלומין מחמת דרק היום גורם ודחה דבריהם ע"ש בדף ט' וכתב הוא לתרץ כדברינו דאי אתה יכול לתפוס החבל בתרי ראשין דאי נימא דאין לו תשלומין כיון דל"ח בראשון דהוא שבת אם כן בחל בשבת לא יקריב כלל אם כן הדר הו"ל זמנו קבוע ודחי שבת וכיון דדחי הדר יש לו תשלומין אם כן הסברא שלא ידחה וה"ל שני דברים הסותרים אי אמרינן דלא יהיה תשלומין כיון דל"ח הדר הו"ל חזי דזמנו קבוע וכיון דהו"ל חזי אם כן הדר יש לו תשלומין וה"ל אין זמנו קבוע אם כן לא ידח' והו"ל סתרי אהדדי אם כן אמרינן כל חד קאי אדוכתיה דא"ד שבת ויש לו תשלומין אבל באמת אין חילוק בין חסרון בגופו ובין היום דלא כהתוס' ע"ש. ודבריו תמוהין מסוגיא דפסחים הנ"ל דמבואר שלא יקריב החגיגה כלל אם נטמא בראשון מחמת דתשלומין דראשון ואתה תופס החבל בתרין ראשין כיון דלא יוכל להקריב אם כן ידחה טומאה ויקריב כיון דזמנו קבוע וכיון דידחה טומאה אם כן יש לו תשלומין והדר הו"ל אין זמנו קבוע אם כן א"ד טומאה ע"כ כל חד קאי בדוכתי' וא"ד טומאה ויש לו תשלומין כמו שבת אם כן מאי קאמר הש"ס דמדחהו מחגיגתו הא יוכל להקריב בשביעי אע"כ דתשלומין דראשון כמ"ש דאי לא יוכל להקריב יכול להקריב בטומאה חזינין דמפורש בש"ס להיפוך. אך על הש"ס גופיה בפסחים קשה למה נדחה מחגיגה אם הוא טמא ביום ראשון ומש"ס דיומא ד' נ' דמבואר שם דחגיגה ק"צ וא"ד שבת וטומאה ומסיק דתלי' כיון דלא קבוע זמן א"ד. אפשר דמיירי בשאר ימי הרגל דא"ד או אפילו ביום ראשון אפשר דתשלומין זל"ז אבל בפסחים דע"כ טמא ביום ראשון וקסבר תשלומין דראשון אם כן הו"ל קבוע זמן ולמה נדחה מחגיגתו ועכצ"ל דכלל זה דקבוע זמן היום דהוא קביעות יום אחד בלא הטומאה ובלא שבת ודוקא דהזמן יום אחד כמו בקרבנות דחשיב פסח תמיד וחביתין ופר של יה"כ דקרבנות אלו יש להם זמן קבוע יום א' ותו לא אפילו בלא שבת וטומאה אבל חגיגה דיש לה זמן קבוע ז' ימים בלא שבת ובלא טומאה קרבן כזה א"ד אף דע"י השבת ועל ידי הטומאה נעשה זמנו קבוע מכל מקום כיון דבל"ז אין זמנו קבוע א"ד ואין הטעם באין זמ"ק מחמת דיכול להקריב אח"כ רק כך גזירת הכתוב כיון דילפינן דקרבנות שזמ"ק דד"ש מפסח ותמיד פסחים ס"ו ע"ב אם כן כיון דקרבן זה יש לו ריוח ז' ימים א"ד שבת ולא טומאה אפילו היכי דלא יוכל להקריב אח"כ ולא תלוי כלל אם יש לו תשלומין. וב"ה שהאיר עיני ומצאתי בתוס' פסחים ע"ו ע"ב ד"ה ה"ג כ' דל"ג כיון דיש לו תשלומין לא דחי כו' דהרי טומאה אין לה תשלומין כו' שאם לא נטמאו בעלים ביום ט"ו כו' ע"ש אלא גרסינן כיון דלא ד"ש דלעיל ילפינן דלא ד"ש וכו' לא דחי טומאה עי"ש כדברינו ממש ומחמת הקושיא מש"ס הנ"ל. וב"ה כונתי לדבריהם. אך לשון הר"מ כאן בחגיגה ופ"ד מהב"מ דתלוי הדבר ביש לו תשלומין וגם רש"י בכ"מ ביומא ותמורה צ"ע ומכל מקום בכונתם נוכל לומר כיון שאין להם זמ"ק בלא הטומאה. אך הט"א שכתב דע"כ כל חד קאי אדוכתיה דאי א"י להקריב מדחה שבת וא"כ טומאה ג"כ אם כן לדידיה יש תשלומין לשבת ולטומאה מיום ראשון ודבריו תמוהין מסוגיא דפסחים דמפורש דאין לה תשלומין ובשבת ע"כ צריכים לתרץ כסברת התוס' מחמת היום וקצרתי וז"ב בעזרת הש"י. והטעם דחגיגה אד"ש או מטעם שכתבו תוס' דילפינן מוחגותם או כמש"ל דל"ד לקרבנות הקבועים להם זמן יום א'. אך צל"ע בסוגיא שם ל"ל קרא דחגיגה א"ד כיון דלא שוה לקרבנות הקבועים ועי"ש בתוס'. ושוב ראיתי בתי"ט פ"ב פלפל בזה כדברינו. ומעוכב ג"ש כגון המפקיר עבדו וכדומה אי חייב בראיה עשעה"מ פלפל בזה וצריך אריכות לברר אי מעג"ש חייב במצות ולענין ראיה אי האדון נקרא אדון ואין כאן מקומו: