מנחת חינוך · סימן פ״ח, ו׳

והנה בח"ע וחב"ח דהבאנו פלוגתת הר"מ והראשונים הר"מ סובר דפטור מן הראיה האידנא למ"א ולראב"ד וגדולי ראשונים חייב למ"א יש עוד פלוגתא כגון ח"ע וחב"ח של קטן דאינו בר כפי' ונידון כמ"ר אם כן להר"מ חייב בראיה וחגיגה ולהראשוני' פטור דלאו בר כפי' הוא דיינין כמ"ר. והנה אפ"ל ג"כ לתוס' שכתבנו לעיל דאפשר לא ילפינן חגיגה מראיה אם כן ח"ע וחב"ח דאתמעט מאל פני האדון יצא זה שיש לו אדון אחר וזה בראיה כתיב אם כן אפשר בחגיגה חייב. אך כבר כתבתי דמאי דכתיב מפורש בראיה ולא נלמד מקרא אחר גם תוס' מודים דראי' וחגיגה שוים אם כן להראשונים ומכללם בעלי תוס' ח"ע וחב"ח של חרש שוטה וקטן פטורי' מחגיגה ולהר"מ חייב ולד' בנו של רבינו וכפי מה שפלפל הלחם משנה יש לפלפל בדבר ואין כאן מקומו. ומבואר עוד בש"ס דפסחים אמר ר"א כל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל שנא' ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך כו'. והנה להר"מ ע"כ פטור מחגיג' וכן לשיטת תוס' וכמ"ש. והתוס' חגיגה ב' כתבו דאין למדין מן הכללות כו' דהא שייר במשנה ד"ז מי שאין לו קרקע וכ"כ תוס' פסחים ג' ע"ב ד"ה מאלי' מבואר בדבריהם דכן הלכה והר"מ השמיט ד"ז דמי שאין לו קרקע וכבר הרגיש בזה המ"ל והניח בצ"ע וע"ש בצל"ח. ובס' ט"א הקשה למ"ל קרא דח"ע וחב"ח פטור מחמת שיש לו אדון תפ"ל מהיכן יש לו קרקע ואי דקנה או דניתן לו במתנה הא בזמן שהיובל נוהג למ"ד ק"פ לאו כקה"ג לא הוי ארצך כמו ביכורים ע' בגיטין ותירץ דקרא אתי בזמן שאין יובל נוהג כגון בב"ש ולאחר שגלו השבטים אפילו בב"ר ע"ש וע' מש"ל בח"ז כ"פ דמשכחת אם ישראל בא על ח"ש וחב"ח דהוולד ממנה הוי ח"ע וחב"ח ע"ש.