מנחת חינוך · סימן פ״ח, ב׳

והנה אם הקריב חגיגה בעיו"ט וזרק דמה ומותר לאכול ביום טוב דשלמים נאכלין לב' ימים ולילה אי יי"ח חגיגה כיון דלא הקריב בזמן חיוב דהיינו ביום טוב נראה דעת הר"מ פ"ב שם הי"א שכתב מי שהי' לו שלמי נדר או נדבה ושחטן מעיו"ט אף על פי שאכלן ביום טוב איי"ח חגיגה שאינה באה אלא מן החולין טעמא דרוצה לצאת בשלמי נדר דא"י דהוי דבר שבחובה אבל אם מקדיש חולין לשם חגיגה ושחטן בעיו"ט יי"ח חגיגה וכ"ד הראב"ד בהשגות שם. ובתוס' פסחים ע"א חולקים ע"ז ומביאים ראיות דא"י אם הקריב עיו"ט החגיגה ועיין בט"א במגלה במשנה דחגיגה והקהל מאחרין הביא שם דברי הר"מ והתוס' ודעתו כדעת הר"מ ודחה ראי' התוס' אך יצא לחלק דאם יום טוב ראשון חל בחול כיון דחגיגה דוחה יום טוב דחובה היא ליום אם כן בעיו"ט יי"ח חגיגה כפשטא דהש"ס כיון דהקטרת אימורין יכול להיות בליל יום טוב אף דקיימא לן אין עולת חול ביום טוב ע' בפסחים גבי לא ילין מכל מקום כיון דיוצא ידי חגיגה הו"ל עולת יום טוב ומותר להקריב האימורין בלילה ע"כ יוצא ידי חגיגה כיון דעכ"פ הקטרת אימורין ביום טוב אבל בחל יום טוב ראשון בשבת דחגיגה אד"ש אם כן אסור להקטיר האימורין בשבת דלא עולת חול כו' וחגיגה א"ד שבת ע"כ א"י בהקריב בעיו"ט שחל להיות יוט"ר בשבת ע"כ מבואר שם דחגיגה מאחרין אם חל בשבת כיון דהוא שבת א"י בעיו"ט ע"כ מאחרין וכן ביום טבוח שמבואר בחגיגה שאם חל עצרת בשבת יום טבוח אחר שבת ואמאי אין מקדימין לשיטת הר"מ רק בשבת א"י בעי"ט רק אם חל בחול. וע' פ"י במגילה עמד גם כן בזה לשיטת הר"מ אמאי מאחרין ולא מקדימין ודברי הט"א מתוקין מדבש.