מנחת חינוך · סימן פ״ח, ג׳

והנה קרבן חגיגה הוא חוב ואינו בא אלא מן החולין ולא ממעות מע"ש ככל קרבנות שבחובה ומכל מקום כאן גזירת הכתוב דיכול לערב מעות מע"ש עם חולין ולהקריב חגיגה והוא פלוגתא בחגיגה ד"ח אם טופלים מעות למעות או בהמה לבהמה והר"מ פ"ב פסק דטופלין מעות למעות ולוקח בהמה ממעות המעורב וצריך שיהי' שיעור אכילה ראשונה מן החולין ע' כ"מ ולחם משנה הטעם שפסק הר"מ כר"י ולא כחזקי'. והנה ודאי חובת הקרבן דהיינו המ"ע ודאי סגי בחד קרבן או ביום ראשון או בתשלומי ראשון ואם הקריב קרבן א' יי"ח. אך מבואר בש"ס שם דנראה דמצוה להקריב כמה חגיגות אם יש לו אוכלים הרבה וכ"ה בר"מ ספ"א וכל הקרבנות שמקריב ביום א' לשם חגיגה כולם שם חגיגה עליהם ודוחים יום טוב כי על כולם שם חגיגה ע' רש"י ד"ח אבל ודאי יוצא ידי חובתו בקרבן א'. ועיין ר"מ ה"ט כתב ויוצא אדם ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה ואין מביאין אותה ביום טוב גזירה שמא יעשר ביום טוב ובש"ס ד"ח מבואר ושאר כל ימי הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ופי' רש"י שאינו אלא לשמחה וכו' והיינו שלמי שמחה יוצאין בכ"ד וא"צ להיות מחולין כמבואר שם אבל הר"מ דכתב דיוצא ידי חגיגה ע"ש בראב"ד כפי מ"ש הר"י קורקס מובא בכ"מ שם דהקשה עליו הא חגיגה צ"ל מן החולין וטפילה שרי אבל איך יוצא במעשר בהמה שאינו חולין והרי"ק תי' דדעת הר"מ לא לצאת י"ח רק שיכול להביא מע"ב לשם חגיגה כמו שרשות להקריב כמה חגיגות ובלחם משנה תי' כיון דהתורה התירה כאן לטפול מעשר בחולין אם כן מעשר בהמה הו"ל קצת כמו חולין כיון דנאכל במומו ע"כ יוצאין דה"ל כמו טופל ע"ש. ואני איני מבין כיון דמבואר בכ"מ בביצה וחגיגה דק"ח הם שלמים וכ"ה בר"מ פ"ח דיקריב שלמים וכ"כ הרהמ"ח ומבואר בדף י' דחגיגות כהררים התלוים בשערה דהיינו שאינו נכתב בפירוש רק בודאי בקבלה כ"ה ואם כן כיון דבכ"מ מבואר שלמי חגיגה והיאך יוצא במעשר דאינו שלמים דחלוקים בזריקת דמים דטעון רק מתנה א' ואין נותנים חזה ושוק עיין ר"מ ה' מעה"ק ואם כן כיון דצריך להקריב שלמים היאך יוצאים במעשר ואבעיא שם בביצה אי יוצאין בתודה דתודה ג"כ נקראים שלמים כידוע ועיין ר"מ הלכות מעה"ק אבל מעשר במקום שאין שלמים איני מבין היאך יוצא. וגם א"י אפילו אם שם חגיגה עליו ביצא כבר כיון שאין ממין החגיגה אם כן נ"פ בלא הטעם דמשום סקרתא אסור להביא ביום טוב לשם חגיגה דאין שם חגיגה עליו דאינם שלמים ע"כ ד' רבינו הר"מ אין מובנים לי ולמה לא פי' כפירש"י דקאי על שמחה ושמחה יוצאין בכ"ד בחטאת ובחזה ושוק ע"ש במשנה. ובבכורות גם כן יוצאין כיון דשמחה בבשר כמבואר שם אבל לענין חגיגה דמבואר בכ"מ דנקראים שלמים אם כן היאך יוצאים במעשר בהמה וגם שלמים בעי נסכים ומעשר אינו טעון נסכים אם כן אין זה מין שלמים כלל והשי"ת יעזרני לעמוד על כוונת הר"מ. ומצוה להקריב החגיגה ביום טוב ראשון ואם עבר ולא הקריב בראשון יש לו תשלומין בפסח כל ז' ימי הפסח ובעצרת ו' ימים אחר הרגל ועם יום הרגל הרי ז' ובסוכות אף ש"ע תשלומין הוא ובש"ס ילפינן הכל מקראי ופלוגתא בגמ' אם הם תשלומין דראשון ומי דפטור בראשון פטור מתשלומין או תשלומין זל"ז ופסק הר"מ דהם תשלומין דראשון ומי דפטור בא' א"צ תשלומין עכ"מ ובמש"ל ב"ה מי הם הפטורים ממצוה זו. ואם חל יוט"ר בשבת אין החגיגה דוחה שבת ויש לו תשלומין אף על פי דלא חזי בראשון ע' תוס' ד"ב ודי"ז דזה לא מיקרי לא חזי כיון דגברא חזי רק היום מעכב לא מיקרי ל"ח. ובט"א שם כתב ט"א ואין להאריך כאן והדין אמת. וכן א"ד טומאה דל"ה קרבן שזמנו קבוע כיון שמקריבין כל שבעה והכל מבואר בש"ס ור"מ כאן. והנה הרב המחבר מביא הפטורים ממצוה זו ודילג קצת ואכתוב לך על הסדר והנה הר"מ בהלכה ד' כתב דכל הפטורים מן הראי' פטורים מן החגיגה וקודם לזה חשיב כל הפטורים מן הראי' ואלו הן: