מנחת חינוך · סימן פ״ח, א׳

לחוג כו'. מצוה זו היא במס' חגיגה ור"מ ה"ח פ"א ופ"ב. ואכתוב הדינים בקיצור. בכל רגל מג"ר מחויבים כל ישראל [חוץ מהמפורשי' למטה דפטורים] להביא ביום א' של יום טוב קרבן בהמה דוקא לשלמים וזה נקרא קרבן חגיגה. ומה"ת אין שיעור כמה ישוה רק מדרבנן יש שיעור שצריך שישוה שתי כסף ובתוספות חגיגה ז' מביאין ירושלמי אי הוא דאורייתא או דרבנן והר"ם פסק דהוא דרבנן וכ"כ התוס' ד"ו ע"ש ד"ה הראי' ומבואר בש"ס ד"ז וד"ח ע"ב דקרבן זה שלמים ושלמים אינו בא אלא מבהמה וכ"ה בר"מ ומ"ש הרהמ"ח דמביא בהמה או עוף הוא תמוה וכבר תמה עליו במ"ל בהגהותיו סוף הספר. ובס' ט"א שם כתב דחגיגה בא בשותפות דיכולים כמה שותפים להשתתף כא' ולהביא קרבן חגיגה ובלבד שיגיע לכל אחד ש"פ ומדרבנן צריך שיגיע לכ"א שתי כסף וקרבן זה דוחה י"ט וסומכין גם כן ביום טוב דחובת היום נינהו אבל אינו דוחה שבת ולא טומאה דאין קבוע לו זמן כיון דיש לו תשלומין. והמצוה ביום ראשון וביום ראשון אם רוצה רשאי להקריב כמה קרבנות חגיגה ומבואר להדיא במשנה ור"מ אם הי' לו אוכלים מרובים מביא שלמים מרובים. אך אם הקריב ביום ראשון החגיגה או בתשלומי הראשון בלא הקריב ביום ראשון אסור להקריב עוד יום דכתיב וחגותם אותו ודרשינן אותו אתה חוגג ולא כל שבעה ועיין רש"י ד"ח ע"ב בד"ה חוזר כו' ול"א עובר בבל תוסיף ורחמנא אמר וחגותם אותו חד יומא ותו לא. והנה לפלפל בענין זה דבל תוסיף כיון שהוא שלא בזמנו ע' ר"ה סוגיא דב"ת ובט"א ואין כאן מקומו. ואם הפריש עשר בהמות לחגיגתו ומפרש דמפריש כולם ליום ראשון והקריב רק מקצתן בראשון יכול להקריב המותר בשני דהיך נמי דחד יומא הוא כיון דשני תשלומין דראשון וכן בסתם אך שלא הי' לו אוכלים או שלא הי' שהות ביום להקריב מקריב ביום שני דה"ל חגיגה דחד יומא אך אם הי' לו אוכלים והי' שהות ביום ולא הקריבם ה"ל שיור אינו חוזר ומקריב מה ששייר דעובר עב"ת דרחמנא אמר וחגותם אותו חד יום ותו לא. והא דאין מקריבין ביום ב' בשייר היינו לשם חגיגה אבל מקריבין לשם נו"נ כי אין הקרבנות נפסלים כמבוא' בר"ה סוגיא דבל תאחר וזה מבוא' בחגיגה ד"ח ע"ב לפרש"י שם. ופשוט דאם מפרש או בדחקו היום דמותר להקריבן לשם חגיגה מותר להקריבן אף ביום טוב אחרון דחגיגה דוחה יום טוב ובמקום דאסור להקריבן לשם חגיגה כגון ששייר אם כן הו"ל נו"נ ואסור להקריבן ביום טוב אחרון והר"מ פ"ב ה"ח מביא ד"ז וכתב אם שייר אינו מקריב כו' ואם דחקו היום כו' נראה דמפרש כפירש"י ולא כהכסף משנה. ועיין בלחם משנה שהרגיש דהר"מ לא הביא דין דמפרש וכן אם לא הי' לו אוכלין אבל בודאי הר"מ ס"ל כן כמבואר בש"ס להדיא. וע"ש בתוס' שיטה אחרת שם בסוגיא בסתם בהי' לו שהות ואוכלין וא"כ שיורי שייר והו"ל כנו"נ ואסור להקריבן ביום טוב האחרון אבל באין שהות מותר להקריב ביום טוב אחרון דה"ל חגיגה ובמפרש שיקריב ביום טוב האחרון המקצת מותר להקריב ביו"ט. ונראה דס"ל דבחש"מ מותר בכ"ע להקריב אפילו לשם חגיגה וצריך אריכות גדול לברר השיטות ואין כאן מקומו וע"ש בט"א. והר"מ נ' דס"ל כפרש"י ע' לח"מ ודלא כהכסף משנה שכתב דס"ל לר"מ כר"ח שהביאו התוס'.