מנחת חינוך · סימן פ״ג, ג׳

והנה הרהמ"ח כתב ונוהג בזכרים כבר כתבתי לעיל כ"פ דאם קבלו עליהם בד"מ נשים דמהני קבלה עש"ס ור"מ גם הנשים הם בלאו הזה דאסור להם ליקח שוחד וכבר כ' כיוצא באלו הלאוין כ"נ. וב"נ שהוא דיין על ז' מצות שלו ע' באו"ת סי' הנ"ל כתב דב"נ אינו מוזהר משוחד. ובמחכ"ת נעלם ממנו ד' הרמב"ן עה"ת פ' וישלח בפסוק ויענו מביא ירושלמי דב"נ שלקח שוחד נהרג מבואר דמוזהר והוא בכלל הדינין אך מכל מקום בדין שמביא האו"ת לענין לפ"ע בשם החו"י יש לפלפל בזה אבל אין לחלוק על הירושלמי המפורש. ומ"ש הר"מ והרהמ"ח דקאי בארור לוקח שוחד א"י מנלן דבתורה מבואר ארור לוקח שוחד להכות נפש ואפשר דוקא בד"נ קם ליה בארור אבל ד"מ מנ"ל. וגם פשוט דפסול לעדות עיין בסימן ל"ד גבי רשע דחמס. ותשובתו כמבואר שם. ומ"ל פ"ד מה' מלוה ד"ה כתב הרב כנה"ג מביא שם היכי דכתיב ארור בתורה ה"ל כעובר על השבועה דארור בו שבועה כו' ע"ש אם כן ה"נ. אך כבר כתבתי דמנ"ל דקאי בד"מ ונ"מ מה שעובר על השבועה ואין כאן מקומו לפלפל ובאתי רק כמזכיר. וק"ל לפמ"ש דהטעם דצריך להחזיר השוחד מטעם דרבא דכ"מ דארל"ת כו' ולאביי דמהני ודאי א"צ להחזיר אם כן בתמורה דמקשינן אביי ורבא במ"פ ומשני בר"ק אי יוצאה בדיינים ודחי דבקראי פליגי וע"ש בתוספות נימא דפליגי במי שנשבע כו'. ולפמ"ש נימא דפליגי בשוחד דלאביי א"צ להחזיר ולרבא צריך להחזיר כמ"ש וצ"ע: