מנחת חינוך · סימן פ״ג, ב׳

ולפמ"ש נ"פ דהשוחד הוי חוב גמור ויש עליו שעבוד נכסים ואם מת צריכים היורשים לשלם ככל גזל וחוב דעלמא ול"ד לריבית דשם גזירת הכתוב דלברי' ל"א רחמנא עיין ר"מ פ"ד ממלוה ובמ"ל וביו"ד סי' קס"א אבל כאן דחייב להחזיר דל"מ כלל הרי הוא כגזל וכחוב דעלמא דיש עליו ש"נ וגם על היורשים. והטעם דבעי תביעה לפמ"ש דל"מ כלל אם כן אמאי א"צ להחזיר בלא תביעה נראה משום דהוי כמחל לו וכ"ה באו"ת שם וכאן וגבי ריבית כיון דבאמת נתן מרצונו ולא תבעו ה"ל כמחל. ולפי זה להסוברים דל"מ מחילה בריבית כיון דהוא מרצונו והתורה אסרתו עיין ר"מ פ"ד מה"מ וברא"ש פא"נ צריך להחזיר אף בלא תביעה וגם אפילו מחל בפירוש ל"מ. אך דעת הר"מ ורוב ראשונים דמהני מחילה גבי ריבית ה"ה כאן. הכלל ד"ז שוה לריבית כיון דנותן לו מדעתו כמו ריבית וכ"ה בקצה"ח סי' ט'. אח"ז ראיתי בנה"מ שם הרגיש בטעם דאעל"מ והנאני. וע' סי' קס"א ביו"ד דבפחות מש"פ אין דין ריבית ובתוס' פ' נערה שנתפתתה ובפ' א"נ דדעתם כן או מכו"פ או דכל איסורי ממון הוא בש"פ דהל"מ הוא וכבר כ' כ"פ. וכאן נ"ל פשוט דבפמש"פ עוברים בלאו דלא גרע משוחד דברים דעוברים בלאו הזה ע' בכתובות ק"ו ע"ב דמי כתיב ובצע לא תקח רק שוחד ל"ת אם כן אפילו שוחד דברים אם כן פמש"פ ל"ג משוחד דברים ועוברים בלאו אבל בריבית נתמעט פמש"פ ואפילו קרקעות יע"ש אבל כאן ברור דהלאו הוא אפילו בפמש"פ דלא גרע משוחד דברים כנ"פ. אך מכל מקום לא ניתן להשבון פמש"פ כמו גזל. אך לפ"ז לכאורה קשה דה"ל ללקות אם לקח פמש"פ כיון דלא ניתן לתשלומין כמו חובל בחבירו בש"פ משלם ואינו לוקה ופמש"פ לוקה דאינו בר תשלומין אם כן ה"נ וה"ל להר"מ למחשבי' ללאו זה בהדי הלוקין פי"ט דסנהדרין ועיין ואין כאן מקומו. ואפ"ל אם ישראל הוא דיין לב"נ עובר ג"כ בלאו הזה אם לוקח שוחד ואף דבגזל הנכרי יש דיעות אי אסור מן התורה דוקא שם דאיכא קראי עיין סוף ב"ק אבל כאן סתמא כתיב ועובר גם אם הוא דיין לעכו"ם ומכל מקום צ"ע.