מנחת חינוך · סימן פ״ג, א׳

שלא יקח כו' וחייב להחזירו כו'. ע' פ' שני דייני גזירות ור"מ פכ"ג מסנהדרין ובטוח"ה סי' ט'. והנה הרהמ"ח כתב סתם ואם קיבל חייב להחזיר אפילו לא תבעו הנותן ולשון הר"מ הוא חייב להחזיר כשתבעו וכ"ה בש"ע ובסמ"ע כ' כיון דנותן לו מדעתו בעי תביעה ול"ד לריבית דשם הוא מ"ע וחי אחיך עמך ועט"ז שם וביו"ד קס"ב שהשיג ע"ז דגם בריבית בעי תביעה וע"ש בגליון כנה"ג. אבל על כל פנים כאן בשוחד אין חולק דצריך תביעה ובלא תביעה א"צ להחזיר ועיקר הדין דצריך להחזיר השוחד לא הראה הכסף משנה מקורו מאין יצא להר"מ ד"ז כיון דליכא עשה כמו גזלה ורבית ומנלן דחייב בהשבה ואפילו בגזילת קרקע עמש"ל בלאו דלא תחמוד אף דלא כתיב השבה מכל מקום ברשותא דמרא איתא ואינה נגזלת כלל אבל כאן דנותן לו במתנה רק התור' אסרה כמו ריבית ובריבית יש מ"ע להחזיר אבל כאן מנ"ל. ואפשר אם נתן שוחד להטות הדין אם כן באמת הדין בטל ואין מגיע לו שכירות בעד הפעול' אך בנתן לו עבור דין אמת לזכות הזכאי דהדין קיים אמאי צריך להחזיר לו וגם אפילו בהטה הדין משכחת לה דלא הדר דינא ואם כן אמאי חייב להחזיר לו. והנה באו"ת מביא בשם כנה"ג דבנטל שוחד לזכות הזכאי א"ח להחזיר ואפשר הוא מטעם שכתבתי. ובאורים השיג עליו דלמה לא מנה הר"מ לאו זה בכלל הלוקין פי"ט מסנהדרין וע"כ מטעם דניתן לתשלומין הא בכה"ג לא ניתן לתשלומין והו"ל ללקות ואפשר כיון דמקצת הלאו ניתק ניתק לכולו במקו' שיש קום ועשה כמ"ש הר"מ פ"ג מה' מלוה והובא כ"פ בח"ז. אך עמש"ל בלאו דלא תחמוד דזה דוקא בנל"ע אבל לאו שלא נל"ע רק הטעם ניתן לתשלומין אם כן במקום שאינו משלם לוקין ודעת הר"מ פח"י דלאו הניתן לתשלומין אף שאינו נל"ע אין לוקין ומכאן ג"כ ראי' לזה אף דלא ניתק מכל מקום כיון דניתן לתשלומין אין לוקין. וע' שעה"מ החו"מ ובב"י פלפל באורך אם כן יפה השיג האו"ת אך מכל מקום טעמא בעי מנ"ל להר"ם זה דלמא באמת לוקה ואינו משלם כיון דלא גילתה התורה שישלם. והנלענ"ד בטעם שצריך להחזיר ע' תמורה וא"ו רוצה הש"ס בס"ד לומר החילוק בין כ"מ דארל"ת אי עביד ל"מ או אי עביד מהני לענין ריבית קצוצה דלאביי א"י בדיינים כיון דמהני ולרבא יוצאה ובתר הכי מסיק דבקראי פליגי ואף לאביי יוצאה מחמת הקרא וחי אחיך עמך וכו' ואף לרבא א"י מקרא דבנשך אבל אי לאו קרא תלוי בפלוגתא זו וא"כ כאן דליכא קרא לרבא דס"ל ל"מ מחויב להחזיר דכ"מ דארל"ת אעל"מ ע"כ פסק הר"מ שפיר דחייב להחזיר דהלכה כרבא. ומזה מוכח ג"כ דלא כדעת הלחם משנה פ"ו מה' בכורות והר"ש יפה במ"ל פ"ח מה' מלוה דדעתם דפסק הר"מ כאביי ע' בדבריהם ומכאן ג"כ מוכח דפוסק כרבא ובשער המלך ה' גרושין פלפל בזה יע"ש.