והרמב"ן ז"ל מונה כו' יצא מב"ד וכו'. כ"ה בסנהדרין ל"ג ור"מ פ"י מסנהדרין וע"ש הא דאין מחזירין לחוב דוקא אם הב"ד זיכו בטעות דבר שאין הצדוקין מודים אבל אם טעו בדבר שהצדוקין מודים חוזרים אף מזכות לחוב דזיל קרי כו' וע' תוס' גבי שלכ"ד ור"מ שם. וג"כ שוים דיני מלקות לד"נ ע"ש בר"מ פי"א. ונ"ל גבי ב"נ אי יצא מב"ד חייב ודאי מחזירין אותו לזכות והוא מצד הסברא אבל ביצא זכאי וראו לחוב נראה דמחזירין אותו דבישראל גזירת הכתוב הוא אבל לא בב"נ אבל הדין הראשון הוא מצד הסברא נוהג גם כן בב"נ. ועבס' פר"ד דרך מצותיך הביא בשם הסמ"ג כתב גם כן דבלאו זה זה נכלל היוצא כמו הרמב"ן אך אינו מונה פסוק זה רק בלאו א' וגם הסמ"ג כלל דין ראשון דאומד הדעת ג"כ בכלל לאו זה:
מנחת חינוך · סימן פ״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.