מנחת חינוך · סימן פ׳, ו׳

עוד מבואר בר"מ בהמת עכו"ם והמשא של ישראל אינו זקוק לו ומפשט דבריו מבואר דפטור לגמרי מלפרוק ובגמרא מבואר דאי צב"ח מן התורה חייב לפרוק משום צב"ח אך בשכר כדין צב"ח עיין בתוס' ומוקי לה הש"ס הברייתא דמבואר דאין זקוק לו כריה"ג דצעב"ח ל"ד אם כן נראה מדברי הר"מ דכתב דא"ז כלל דסובר צב"ח ל"ד. אך הכסף משנה כתב דכוונת הר"מ דפטור מטעינה אבל פריקה חייב משום צב"ח דדעתו בדעת הר"מ מהוכחות שכתב שם דסובר צב"ח דאוריי' וכבר כתבתי לעיל דאין מוכרח. ויותר נראה בד' הר"מ דסובר צב"ח ל"ד ע' לעיל. אך על כל פנים להסוברים צב"ח דאורייתא זקוק לפרוק משום צב"ח אך בשכר כמ"ש בש"ס וכ"ה בתוס' אך לשיטת הר"נ חייב בחנם משום צב"ח היכי דל"ש קנס כמש"ל. ואם ישראל מחמר אחריה נראה מהש"ס דחייב משום צער ישראל בכ"ע אף אי צב"ח ל"ד וכ"כ הר"מ דחייב משום צער ישראל ועיין בכסף משנה דזה מצות פריקה וטעינה הכתוב בתורה משום צער ישראל וחייב בישראל מחמר משום מצות פריקה וממילא צ"ל בחנם לכ"א משיטות הנ"ל כמש"ל. ובהמת ישראל ומחמר עכו"ם ל"ש צער' דישראל א"ח. אך משום צעב"ח חייב בכ"ע ועיין כסף משנה מ"ש על הטור ועל המרשים. ומבואר עוד דאם היתה בהמת עכו"ם ומשאו א"ח וה"נ כגון שהעכו"ם מחמר אחריו וג"כ מבואר בש"ס דאי צב"ח דאוריית' חייב ועיין בכ"מ. עוד מבואר בר"מ דשונא הכתוב בתורה דוקא שונא [ישראל] (עכו"ם) ובכ"מ תמה למ"ד צב"ח דאורייתא חייב אף בעכו"ם וע"ש שכ' דדעת הר"מ מחמת פריקה ומשום צב"ח חייב ובשכר כמ"ש התוס'. וכבר כתבתי דנראה דהר"מ סובר צב"ח ל"ד ולהסוברים צב"ח דאורייתא חייב בכ"ע אך בשכר ולשיטת הר"נ בחנם כמש"ל.