מנחת חינוך · סימן פ׳, ב׳

ומבואר בש"ס ברייתא רובץ ולא רבצן היינו שרגיל לרבוץ רובץ ולא עומד תחת משאו וכו' ומוקי לה הש"ס כריה"ג דסובר צב"ח ל"ד דאי צב"ח דאורייתא מ"ל רובץ או רבצן ועיין בתוס' שיכול לאוקמי כרבנן ומכל מקום סוברים דאין מצוה בפריקה רק משום צב"ח ומותר ליטול שכר וכתבו התוס' דניחא לי' לאוקמי כריה"ג דמוכח דאתיא כוותי' ע"ש. והנה הר"מ אינו מביא דינים אלו ונראה דפוסק דאפילו רבצן או עומד חייב ונראה הטעם כיון דהגמרא מוקי לה כריה"ג דהיינו דלא נוכל לאוקמי למאן דאית לי' צב"ח דאוריי' דהיאך נוכל לדרוש זאת ע"כ כריה"ג אתיא ובאמת כיון דמוקי לה כריה"ג אפשר רבנן לא דרשי כלל קרא זה ולא רבצן וכו' כמו דאין דורשין תחת משאו אם כן בכ"ע חייב משום מ"ע פריקה אם כן יוכל הר"מ לסבור דבכ"ע חייב אף דסובר צב"ח ל"ד והכסף משנה הוכיח מזה דהר"מ סובר דצב"ח דאוריית' דלריה"ג דצב"ח ל"ד רובץ ולא רבצן וכו' ובאמת אין ראי' דבגמ' אמרינן דע"כ הבריית' דדרשו כן לא אתיא כרבנן דתפ"ל משום צב"ח ע"כ אתי כריה"ג ולפי המסקנא דאתי כריה"ג אם כן לא מצינו לחכמים בשום מקום דדרשי דרשה זו אם כן בכ"ע אף אם צב"ח ל"ד משום מ"ע דפריקה זקוק לו אם כן אין ראי' דהר"מ סובר צב"ח דאורייתא כרבא ואדרבא קצת ראי' להיפך דאי סובר דאפילו רבצן מחמת צב"ח אם כן מותר בשכר כיון דאין בה מצות פריקה הו"ל לכתוב זה דאין בזה מ"ע אע"כ דסובר דבכ"ע הוי מ"ע ולא תלוי בזה דאפילו צב"ח ל"ד מכל מקום לא דרשינן דרשא זו אם כן חייב בעשה כמו פריקה וה"ל עשה דפריקה כנ"ל ואין ראי' כלל דהר"מ סובר צב"ח דאורייתא כ"נ ברור.