מנחת חינוך · סימן פ׳, א׳

להסיר כו'. עפ"ב דב"מ ור"מ פי"ג מה' רוצח ושמירת נפש וח"מ סי' רע"ב ואכתוב הדינים בקיצור. הרואה מרחוק שיעור רס"ו אמה ושני שלישי אמה בהמת חבירו רובצת תחת משאו שזה ראי' שיש בה פגיעה ול"ש חמור ול"ש שאר בהמה חל עליו מ"ע זו לעזור לחבירו לפרוק המשא ואם עבר ולא פרק חוץ מה שמבטל מ"ע זו עוד עובר בלאו ג"כ לא תראה כו' והוא מקרא פ' תצא ומבואר בד' הרהמ"ח מתק"מ וג"כ צריך לטעון עליה ועמש"ל ב"ה מתקמ"א בדיני טעינה וכאן מיירי בפריקה ובהלאו שם כ' הרהמ"ח דה"ה אם הוא בעצמו רובץ תחת משאו יש בה מ"ע ול"ת וכתב שם המגיה זה לא נמצא בשום פוסק רק ברלב"ג משפטים עכ"ל ונראה דיצא להרהמ"ח ד"ז מהאי מעשה דר"י בר"י דפגע בההוא גברא דהוי דרי פתכא דאופי בב"מ ל"ד ע"ב מבואר שם לגבי טעינה ד"ז ומכ"ש פריקה כי פריקה חמורה מטעינה כמ"ש בסוגיא דפריקה וטעינה שם בדל"ב ולפנינו יבואר אי"ה אם כן פריקה מכ"ש או שוין דצריך לעזור האדם עצמו כנ"פ. והנה ידוע ומובא בח"ז כ"פ שיש שני אמות אמה שוחקת ואמה עוצבת ואמה שוחקת יתירה על א"ע חצי אצבע ע' פ"ק דעירובין ומבואר שם דאזלינן לחומרא וכ"פ הר"מ ה' שבת אם כן כאן נמי חייב מצוה זו באמות שוחקות להחמיר כנ"פ. ויתר על שיעור זה אינו זקוק לו כ"ה בש"ס ור"מ וש"ע והרהמ"ח כאן כ' אבל רחוק מזה השיעור א"ח להטות הדרך אליו והעושה לפנים משוה"ד תע"ב ולא ראיתי בר"מ ופוסקים ד"ז דמצוה לעשות לפמשה"ד בזה רק בש"ס ור"מ מבואר ד"ז דלפנים משוה"ד גבי זקן ואינו לפ"כ ולא כאן. ולולא דמסתפינא נראה דטעות המעתיק כאן וד"ז דלפמשה"ד צ"ל אחר דין זקן או נכבד כמ"ש בר"מ וש"ס. ונראה דרחוק מזה השיעור נהי דמצות פריקה אין כאן מצוה עליו משום צבע"ח כמ"ש לקמן ונ"מ בין מצוה זו לצב"ח עיין בסוגיא ויבואר לקמן. ומבואר בר"מ דבין שהי' על הבהמה משוי הראוי לה ובין יתר ממשאה מצוה לפרוק מעליה וזו מ"ע וכ' הכסף משנה דריה"ג סובר במשנה דהי' עלי' יותר ממשא הראוי אינו זקוק לה ורבנן פליגי עליו והלכה כרבנן עכ"ל ועיין בסוגיא שם נראה דלמ"ד צב"ח דאורייתא סובר דטעמא דרבנן דאמרי אף יותר ממשאה זקוק לה משום צב"ח והם ג"כ דרשי הקרא תחת משאו כר"י ואין כאן מצות פריקה רק משום צב"ח אם כן לפמ"ש הכסף משנה לקמן דדעת הר"מ דצב"ח דאורייתא אם כן מנלי' להר"מ דהוי מ"ע ביותר ממשאו דאפשר אין כאן עשה. ודוקא אם נאמר צב"ח ל"ד עכצ"ל טעמא דרבנן דזקוק דלא דרשי תחת משאו כר"י ובכ"ע חייב משום מצות פריקה אבל אם נאמר צב"ח דאוריי' אינו מוכח דרבנן ס"ל דהוי מ"ע רק זקוק משום צב"ח ומנלי' להר"מ דהוי בכלל מ"ע אך אפשר דאפילו אי צב"ח דאורייתא נהי דהמקשן הי' סבור דרבנן דרשי קרא גם כן כריה"ג מכל מקום לפי המסקנא דהתרצן גילה דפליגי בדרשה זו אם כן י"ל אפילו אם נאמר צב"ח דאורייתא מכל מקום פליגי על ריה"ג מטעם דלא סברי דרשה דריה"ג אם כן הו"ל מ"ע אף דאינו מוכרח דאי צב"ח מן התורה נוכל לומר דרבנן סברי כריה"ג על כל פנים הוי ספק ופוסק הר"מ לחומרא דהוי בכלל מ"ע ואסור ליטול שכר ומשום צב"ח מותר ליטול שכר כי זה הנ"מ בין מ"ע דפריקה לצב"ח ואי"ה יבואר לקמן עוד נ"מ על כל פנים משום ס' פסק לחומרא וצע"ק. ויותר נראה דמוכח מזה דהר"מ סובר צב"ח ל"ד אם כן ע"כ טעמא דרבנן דזקוק דלא דרשי קרא כריה"ג ובכ"ע אף ביותר ממשאו חייב משום מ"ע דפריקה עיין בגמ'. וראיתי בכ"מ ה"ט שם בא"ד ז"ל ואין לומר דרבינו סובר צב"ח ל"ד וכריה"ג דהא תנן לר"י אם הי' עליה יותר ממשאה אינו זקוק לו ורבינו סתם ולא חילק בכך עכ"ל. והנה מ"ש דרבינו סתם באמת מבואר להדיא בה"א דאף יותר ממשאו חייב דלא כריה"ג. אך באמת ד' הכסף משנה תמוהים ומה ענין זה לצב"ח דאדרבא אי צב"ח ל"ד מכל מקום סברי רבנן דהוי מ"ע דלא דרשי קרא כריה"ג ובודאי סוברים דהוי מ"ע כמ"ש ומבואר להדיא בש"ס והר"מ י"ל דסובר צב"ח ל"ד מטעם דדחי הש"ס להא ואפשר אף רבנן סברי דצב"ח ל"ד אבל בודאי ה' כרבנן לגבי ר"י דזקוק יותר ממשאו מטעם דלא דרשי קרא כריה"ג ע"ש ודברי הכסף משנה תמוהים לפ"ד. ואדרבא מדפוסק דהו"ל מ"ע מוכח דסובר צב"ח ל"ד.