מנחת חינוך · סימן ח׳, ו׳

והנה מד' רש"י נ"ל מבואר כמש"ל במצוה הקודמת דדבר שהוא נפסל מדאורייתא קודם שנעשה נותר כיון דא"א לאכלו מן התורה לא חל עליו שם נותר לענין שרפה וה"ה לענין כרת דדוקא מחמת שהוא דרבנן אם כן מן התורה חל שם נותר אבל בדבר שמה"ת ל"ח לאכילה כמו דל"ש לא תותירו ה"ה לא חל שם נותר כמו שכתב בהדיא אם כן כיון דלא חל שם נותר הוי כעצמות וגידין וקרניים והדומה דא"ח כרת אם [אכל] נותר ה"ה בזה אם כן אם נפסל הפסח מן התורה כגון מבושל וכדומה א"ח אם אכלו בבוקר משום נותר עיין לעיל. והנה בסוגיא זו מבואר דעצמות וגידין ישרפו ומפלפל הש"ס הטעם דעצמות ישרפו דהא אינם ראוים ולא חל שם נותר ומוקי לה מחמת המוח ושימוש נותר ע"ש. ועל הא דגידין אר"י א"ר כל הגידין כשרים חוץ מגידי צוואר ומקשינן ממשנה דהגידין ישרפו אי גידי בשר היינו נותר אלא וכו' גידי צוואר ומתרץ לה אבל על כל פנים הא דר"י א"ר לא אדחי דגידין הם בשר ונכלינהו ואי דאתותר היינו נותר דהוא בשר גמור רק גידי צוואר הוא עץ ומוקי לה הש"ס בגה"נ ואליבא דר"י וטעון שרפה ע"ש. ואח"ז בדפ"ד ג"כ מבואר בברייתא דגידין הרכין נמנין עליו בפסח ובגידין שסופן להקשות הוא פלוגתא דר"י ורשב"י אי נמנין עליו בפסח עיין תוס' ד"ה גידין וער"מ פ"י מהק"פ ה"י שכתב גידין שסופן להקשות אין נמנין עליו בפסח מבואר מדבריו דגידין הרכין שאין סופן להקשות נמנין עליהם דהוי בשר ואם כן לפ"ז דהוי בכלל בשר וטעון שרפה חייב ג"כ אם אכל גידים הנותרים ע' בש"ס אי דאתותר הוי נותר. וק"ל מאוד דהנה מבואר בזבחים ופסקה הר"מ פח"י מה' פסהמ"ק הכ"א דהאוכל מנותר עצמות וגידין וקרניים א"ח כרת וכן בפיגול וכן טמא שאכל ע"ש ולא חילק כלל אם הם גידין הרכין חוץ מגידי צוואר ערש"י ולתוס' ג"כ גידי בשר חוץ מגידי השדרה הוי רכים ע"ש וא"כ יהיו חייבי' על הגידי' כמו בשר וע"ע בר"מ פי"ד מהמ"א הח"י האוכל מנבלה וטרפה וכו' מן העור והעצמות והגידין פטור והרב המגיד כתב דהוא מספרי ובחולין פ' העור והרוטב דאלו דברים אינם מטמאין משום נבלה ע"ש ולא כתב כלל דגידים הרכים דהיינו גידי בשר חייבים עליהם וגם בפ"ט מהמ"א כתב המבשל גידים בחלב פטור על הבישול ועל האכילה ולא חילק כלל בין גידים. ובפרט לדעת רש"י כל הגידים הוי רכים חוץ מגידי צוואר ולדעת התוס' ג"כ כל הגידים רכים חוץ מן השדרה דסופן להקשות אבל רוב גידים רכים הם וא"כ אמאי לא יתחייב בנבלה ובב"ח ובנותר ופיגול על הלאוים וכן בפ"א מה' אה"ט כתב דאלו דברי' אינם מטמאין בנבלה ולא חילק כלל ובפרט דכל גידי בשר הם רכים וכ"כ פ"א מהמ"א דאוכל גה"נ מטמאה פטור וא"ח משום טמאה דאין הגידין בכלל בשר כמו שביארנו וכתב הרב המגיד דהיינו דמבואר לעיל דאוכל גידים אינו חייב ע"ש ובאמת גה"נ הוי ג"כ בכלל גידים הרכים חוץ מחוטי צואר או גידי שדרה דסופן להתקשות אבל כל הגידין הם רכים וכ"נ מגמרא כאן דוקא בנתערבו וכו' ע"ש וא"צ להאריך.