מנחת חינוך · סימן ח׳, כ״א

ואין להקשות אם כן היאך מבואר בסנהדרין ע"ג דרודף ניתן להצילו בנפשו דוקא ברודף אחר חבירו להרגו ואחר נערה המאורסה והזכר אבל שאר עבירות אפילו חילול שבת ועובד ע"ז לא ניתן להציל בנפשו וגם בדברים שניתן להציל בנפשו דוקא קודם שעשה העבירה כדי להציל נפש או האשה אבל לאחר שנעשה העבירה אסור להרוג אלא מביאו לפני ב"ד ע"ש ובר"מ פ"א מרוצח אם כן קודם שעשה עבירה אפילו א' מכל עבירות מותר להרגו כדי שלא יעבור ובפרט בקו"ע כע"ז וח"ש והדומה אם כן כמו דמכין אותו עד שת"נ אם הפקירה התורה את נפשו ודאי מותר להרגו אם א"א להצילו מלעבור בל"ת אם כן מה חילוק יש בין רודף אחר ג' דברים הנ"ל ושאר עבירות זה ל"ק וכמה תשובות בדבר דגבי רודף מבואר דא"צ התראה כלל ואף דמבואר בר"מ שם דעל כל פנים מודיע לו דישראל הוא דלמא שוגג הוא זה דוקא ביש פנאי אבל אם אין פנאי הורגין אותו אפילו ידעינן שהוא שוגג עמ"מ פ"ח מה' חובל ומזיק וע"ש דאפילו קטן שרודף ניתן להצב"נ ואפילו קטן בן יומא והא דאין הורגין אותו מחמת שהוא רודף לאמו כי משמים קרדפו ע"ש אבל בל"ז הורגין אפילו בשוגג אבל בשאר עבירות אין לו דין רודף רק מצוה לאפרושי מאיסורא אם כן בודאי אין עושין דבר עד שידוע שהוא מורד ומסרב וכן במצות עשה אבל אם יש צד לדונו אפשר דלא ידע ח"ו לעשות לו שום דבר וז"פ וגם ברודף חיוב על כל איש ישראל להרוג אותו ואם אינו הורגו עובר על כמה לאוין לא תעמוד וכו' עיין ר"מ שם אבל לאפרושי מאיסורא הוא קצת מצוה אבל אם אינו מפריש חבירו אם אינו מכשילו בידים אינו עושה שום איסור אם יודע שאינו מקבל תוכחה או שהוכיח אותו ולא קיבל לא עבר כלל וע' גיטין פ"ח ע"ב אביי אשכחי' לר"י דהוי מעשי אגיטא אמר והאנן הדיוטות אנן ותניא וכו' וע"ש בתוס' ד"ה לפניהם דלענין עישוי בעינן מומחים ולא ב"ד הדיוטות וע' תוספ' סנהדרין ע"ב ד"ה לבעי מומחין ובקצה"ח סי' ג' כתב גם כן הא דכופין במצות עשה לעשות עד שתצא נפשו מן התורה הוא דוקא לב"ד מומחין אך אנן שלוחי דקמאי עבדינן אבל אינו מוטל כלל על יחידים ולא על הדיוטים לכוף הן במצות עשה והן בל"ת וכן מבואר בר"ה שם אזהרה לב"ד שיעשוך דוקא ב"ד ואף דמבואר בב"ק דנרצע וכו' יכול להכותו לאפרושי מאיסורא היינו דהרשות בידו אבל אין חיוב כלל על איש מישראל להפריש את חבירו מאיסורא עד שת"נ אבל הב"ד נ"ל ברור אם מוזהרים להכות על מ"ע עד שת"נ מכ"ש שלא להניחו לעבור בקו"ע וגם בשוא"ת כמבואר גבי בל תאחר דאזהרה לב"ד ודאי מחויבים לכופו עד שת"נ אף שהוא בשוא"ת כמו מ"ע שעובר בשוא"ת דכופין אותו שלא לעבור ה"ה ל"ת בשוא"ת כמבואר להדיא גבי בל תאחר בר"ה ובתוס' חולין שהבאתי לעיל ועמ"ל פכ"ד מה' שבת נסתפק ברודף אחר העריות אם ניתן להצב"נ בשבת ומביא בשם הרי"ף דגם בשבת ניתן להצב"נ ע"ש אם כן בודאי חילוק גדול יש דרודף הורגין אותו אפילו בשבת ולהפרישו מאיסורא ודאי אין רשאי לעשות שום איסור עבור להציל חבירו מאיסור ע' תוס' סנהדרין ע"ג ע"ב ד"ה חד למעוטי וער"ה מקשה ל"ל קרא לכוף על ב"ת מיקריב אותו נפקא אלמא דאין חילוק בין עשה ובין ל"ת אפילו בשוא"ת כמו בל תאחר כופין עד שת"נ כנלע"ד ב"ה ברור מאוד דחילוק גדול יש בין ד"ז לרודף אחר ג' העבירות כמ"ש וז"ב. ולפי זה בלאו דאנן בי' נמי כופין אם רואין שמתעצל כמו בעשה כופין אותו שיאכל כדי שלא לעבור על הלאו דבל תותיר.