מנחת חינוך · סימן ח׳, כ״ב

שוב נתיישבתי דבלאו הזה דנותר נראה דאין כופין אם רואים שמתעצל לפמ"ש תוס' פסחים כ"ט בשם ר"י דמשהה חמץ ודעתו לבערו א"ע ואפילו איסורא ליכא ועמ"ל פ"א מחו"מ ובשו"ת ש"א ובמה שפלפלו האחרוני' והטעם כתבו התוס' מחמת דהוי לאו הנל"ע ועיין בחולין דנטלה ע"מ לשלחה וכו' אם כן כאן נמי בהותיר על מנת לשרוף ולקיים העשה אפשר ל"ע איסור כלל אם כן ל"ד דלאו דב"ת דהתם בכל רגע עובר ומצילין אותו מן העבירה אבל כאן קודם אור היום א"ע כלל אך לכופו שלא יעבור והיאך יכולין לכופו בהכאה דאפשר יחזור ורגע א' קודם אור היום יהיה בדעתו לשרפו וא"ד למ"ע דהזמן עובר ע"כ נ"ל דאין כופין כה"ג. אך לפ"ז אם אמרינן דנשים נמי מוזהרים על לאו דנותר ועל שריפת נותר אינם מצווים דהוי מ"ע שהז"ג על מצות שריפת נותר אם כן אפשר כופין אותם שלא לעבור. אך גוף ס' הר"י צ"ע ובאתי רק להזכיר ישמע חכם וכו' אחר כתבי כל הנ"ל בא לידי ס' גינת וורדים מהפמ"ג ומצאתי שם בכלל כ"ג ענין נותר ויב"מ והעיר בכמה דברים שכתבתי והנאני ולפע"ד הדברים ברורים דאם פסלו לקרבן באיסור דרבנן הו"ל מעשה ולוקין ולאו דוקא בכה"ג אלא אפילו השליך אותו קודם שנעשה נותר במקום שלא יוכל למצוא דודאי נותר חל עליו דזה הוי כמו נאנס והותיר אם כן אם עשה זה במזיד אף שאחר כך לא עשה מעשה מכל מקום כיון דהי' על ידי מעשה לקי כמש"ל וע"ש בס' הנ"ל מביא בשם רש"י תמורה ד' ע"ב דלחד גירסא שאני כהנים וכו' דכהנים כיון דרבי בהן הכתוב מצות יתירות לוקין אף בלאו הנל"ע אף די"ל דרש"י כתב כן דוקא בלאו שניתק מקצתו ע"ש לענין אונס אך מסתימת לשון רש"י נראה דבכ"ע הכהנים לוקין ורבותינו ראשונים לא כתבו ד"ז ע"ש בס' הנ"ל והנה אם נאמר דבנותר משכחת לה מעשה אך אין לוקין מחמת הנל"ע כמש"ל ואם נאמר דגבי נשים ל"ש העשה דשריפת נותר דהוי מעשהז"ג אם כן נשים אם הותירו במעשה לוקין ועיין באחרונים פלפלו בזה ואין כאן מקומו אך אם נאמר כן אני מסופק בח"ע וחב"ח דידוע דחייב בכל המצות כב"ח אבל רק מצד החירות ולא מצד העבדות אם כן ח"ע וחב"ח שהותיר בקרבן במעשה והנה העשה דשריפת נותר חל עליו מצד חב"ח וצד עבדות הוא כמו אשה ופטור ממ"ע שהזמן גמרא אם כן נהי דהל"ת דעבר מצד חב"ח הוי נל"ע אבל באמת גם צד עבד עבר על הלאו דנשים חייבות בלאו ומצד עבדות העשה אינו חל ולא הוי נל"ע אם כן אפשר דלוקין כמו מה שמחויב מצד חב"ח ולא מצד חלק עבדות אם עבר עונשין דר"מ הקפה והשחתה למסקנת הש"ס קידושין הוויין עבדים כמו נשים דפטורים ועפי"ב מה' עכו"ם דהר"מ פסק דעבדים חייבים והמ"ל תמה עליו על כל פנים אם נאמר דפטורים מכל מקום בודאי אם הוא ח"ע וחב"ח דאסור בודאי אם עבר לוקין וה"ה בכ"מ דחייב מצד החירות אם כן ה"נ דחמור מצד העבדות נותנים לו חומרות צד העבדות אם כן כאן דחמירי נשים דנשים לוקין על לאו זה וכן עבדים ה"ה ח"ע וחב"ח נהי דמצד ב"ח פטור מצד ח"ע נראה דחייב דמצד עבדות אין נל"ע ונראה פשוט אף למ"א דכופין את האדון והרי הוא כמשוחרר ויבואר לקמן בח"ז כ"פ מכל מקום דוקא להחמיר אבל להקל עליו אם יש בצד עבדות חומרא כמו כאן לומר דהוי כב"ח להקל עליו זה ודאי אינו והסברא מכרעת בזה שהוא כן עכנ"ל כמ"ש. וגם אנדרוגינוס לשיטת ראב"ד שכתבתי לעיל דהוא חצי איש וחצי אשה ג"כ הדין כן דלוקין דעל חצי אשה לא ניתק דא"ח בשריפת נותר. עיין במשנ"ח בפתיחה פלפל אי מ"ע חמור מל"ת או ל"ת חמור והביא דעת רמב"ן דבמ"ע כיון דכופין אותו עד שת"נ אם כן מ"ע חמור ולפמש"ל אין ראיה דקודם העבירה ודאי גם בל"ת מכין אותו כמש"ל גם רוב דיעות דל"ת חמור אם כן ודאי מכין אותו וא"ד לרודף כמש"ל לחלק אך בנל"ע אין איסור כלל לתוס' פסחים אם כן אין כופין וגם רש"י פירש דעשה הוא תיקון הלאו אם כן נראה דאין כופין כנלע"ד בעזה"י: