מנחת חינוך · סימן ח׳, כ׳

ולענין תשובה בלאו שאב"מ יבואר לקמן אי"ה וע' פמ"ג או"ח תרנ"ו ומשנ"ח התעוררו על הא דמבואר בש"ס דעל עשה א"צ לבזבז כל הונו אלא עד חומש ובל"ת מחויב ליתן כל ממונו ולפי"ז בלאו הבא מכלל עשה דהוי כעשה א"צ לבזבז כל ממונו א"ד דהטעם דבעשה א"צ לבזבז כיון דעובר בשוא"ת ובלאו צריך לבזבז מחמת דעובר בקו"ע אם כן בלאו שאב"מ גם כן א"צ לבזבז כיון דהוא עובר בשוא"ת ובלאו הבמ"ע כיון דהוא עובר בקו"ע צריך לבזבז עיין במשנ"ח מצוה א' בצפנת פענח פלפל בזה וענין זה דכללי המצות יבוארו בקונטרס מיוחד אי"ה ועפמ"ג או"ח בפתיחה חקר אם לאוין שאב"מ דאין לוקין אם לוקין מכת מרדות וה"ר מר"מ פ"א מה' חו"מ דאם הניח חמץ ברשותו אין לוקין ולוקין מכל מקום ויבואר בקונטר' הנ"ל אי"ה. והנה ידוע דאם אחד אינו רוצה לעשות מ"ע כופין אותו עד שתצא נפשו באומר לולב אינו נוטל עיין בכסף משנה בש"ס והר"מ והרהמ"ח לעיל ודוקא מצוה הנמשכת שעדיין יש בידו לקיים אבל אם עבר אין כופין רק לוקין מכל מקום וא"צ לרשום המ"מ כי מלאים מזה כל הראשונים. ובל"ת אינו מפורש אם רוצה לעבור ל"ת אם כופין אותו כדי שלא לעבור ונראה פשוט דאם רוצה לעבור על לאו בקו"ע ודאי אין מניחין אותו בשום אופן דל"ת בקו"ע חמור מעשה שרוצה לעבור בשוא"ת דאם יעבור בקו"ע ודאי הל"ת חמור כמבואר ביבמות אם כן בודאי אין מניחין אותו וע' חולין ק"י דכופתין ערש"י מחמת דמכין אותו אך שבקוהו מחמת דמתן שכרה בצדה וע"ש בתוס' היאך כופין על הצדקה ותי' דהוי לאוי לא תקפוץ אם כן מבואר היכא דאיכא לאו אפילו אם עובר בשוא"ת מכל מקום כופין וזה נ"ל גם מצד הסברא כמו שאם אינו רוצה לעשות עשה דהוא עובר בשוא"ת מכל מקום מכין אותו כיון שאפשר לקיים אם כן ה"ה בל"ת שאב"מ ורוצה לעבור בשוא"ת מכל מקום כופין אותו שלא לעבור ולמה יגרע ממ"ע ומכ"ש לאו בקו"ע אם רוצה לעבור מכין אותו עד שתצא נפשו כדי שלא לעבור בקו"ע דהיא בודאי חמור דהיא קו"ע אם כן מכין אותו עד שת"נ להצילו מן העבירה וער"ה סוגיא דב"ת אזהרה לב"ד שיעשוך וע"ש בתוס' וז"פ.