מנחת חינוך · סימן ח׳, ב׳

והחילוק שבין לאוין וח"ש אף בלאוין שאין בהם מלקות הוא לענין שבועה עיין ר"מ פ"ה מהל' שבועות הנשבע שלא יאכל נבלה ואכל אינו חייב משום שבועת ביטוי דאין שבועה חלה. אבל בנשבע שלא יאכל ח"ש ועבר חייב בשבועת ביטוי דעל ח"ש אינו מושבע מה"ס וכן בנשבע שיאכל ה"ז לוקה משום שבועת שוא אבל אם נשבע שיאכל פחות משיעור חייב משום שבועת ביטוי ע"ש בר"מ ותוס' שבועות סוגיא דכולל דח"ש אף דאסור מן התורה אינו מושבע ע"ז כיון דאינו מפורש בתורה ע"ש אם כן הוא נ"מ בנשבע שלא להותיר אין שבועה חל וא"ע אפילו אם הותיר אבל אם נשבע על ח"ש שלא להותיר והותיר חייב קרבן שבועה וכן בנשבע להותיר. ובזה מיושב קו' הפ"י ביצה למאי נ"מ סוברים ב"ש דחמץ אינו חייב בכזית על ב"י לשיטת הסוברים דעל ב"י אין לוקין דנל"ע ואם כן מאי נ"מ דבעי ככותבת הא אין לוקין ולענין איסור אף לב"ש ח"ש אסור מן התורה ומאי נ"מ בין כזית לככותבת ולפמ"ש נ"מ גדולה לענין שבועה עיין ר"מ ושו"ע יו"ד דעל שיעור שלם אין שבועה חל דמושבע מה"ס וח"ש אינו מושבע ואחר זה מצאתי דרמז בזה הפמ"ג לעיין בספריו ג"ו וש"ה ואינם ת"י. ועשו"ת שאג"א סי' פ"א דמכח קושיא הנ"ל דמאי נ"מ לב"ש כתב דגבי ב"י ח"ש אינו אסור מן התורה כלל וכתב הטעם דהא דח"ש אסור מבואר ביומא משום חזי לאצטרופי דהיינו בכא"פ וזה שייך באכילה דאם יאכל כא"פ יצטרף גם מה שאכל קודם אבל בב"י ל"ש זה דל"ש להצטרף לעבור למפרע אם יהיה אצלו ח"ז ואח"ז ח"ז ע"ש והסכימו עמו הרבה אחרונים ועיין בפתיחה הכוללת להפמ"ג ובדגול מרבבה סי' תמ"ב דבדבר שאינו אכילה אין ח"ש אסור מן התורה אם כן מותר להותיר פחות מכשיעור לדברי האחרונים הנ"ל ואין איסור תורה ומדרבנן אפשר דאסור וגם במה שדחיתי לעיל ד' המוצל מאש דכיון דאין בו מלקות לא כתב הר"מ כזית צ"ע פ"ט שם וז"ל המאכיל כזית מפסח לגר תושב וכו' ואין לוקין על לאו זה וכו' ומכל מקום כתב כזית גם מה שלא כ' הר"מ גבי ב"י כזית אפשר דסמך עמ"ש קודם לזה האוכל כזית חמץ וכן גבי אוכל בע"פ סמך ג"כ אדלעיל אך מכל מקום מדקדוק זה אין הוכחה ואפשר אלו היה דעתו דאף כ"ש עובר היה כותב להדיא כיון דהוא קצת חידוש עפי"א מהמ"א כתב בפירוש האוכל ושותה כ"ש אם כן נראה דבעינן כזית אך מדברי הרהמה"ח שכתב כלום נראה דאפילו כ"ש עובר וצ"ע.