מנחת חינוך · סימן ח׳, ט״ו

עבר על לאו וכו'. נלע"ד דאם מותיר בפסח עובר בשני לאוין לאו זה ועוד לאו אשר אבאר בעזה"י דהנה במנין המצות להר"מ בס' המצות ובפתיחתו להק"פ מנה ג' לאוין שלא להותיר מפ"ר והב' שלא להותיר מפ"ש והג' שלא להותיר מחגיגת י"ד ובאו הלאוין במנין המצות דהם בנושאים מתחלפין וכן מנה הרהמ"ח כ"א במקומו ובפתיחה להר"מ בפסה"מ מונה שם לאו שלא יותר מן הקדשים ונמנה ג"כ ללאו בפ"ע וכן הרהמ"ח מנאו במקומו וז"ל הר"מ פח"י מה' פסה"מ ה"ט אסור להותיר מבשר קדשים לאחר אכילתן שנאמר בתורה לא תותירו ממנו עד בוקר וה"ה לשאר הקדשים כולם וכתב הכסף משנה דבת"כ מרבינן כל הקדשים מפסוק זה ע"ש וא"כ כיון דכל הקדשים נכללו בלאו זה גם הקרבנות הללו היינו פ"ר ושני וחגיגת י"ד ג"כ נכללו בלאו זה כי הם ג"כ בכלל קדשים רק הלאו הזה הוא לאו כולל וחוץ לזה באלו ג' הקרבנות כתבה תורה לאו מיוחד לכ"א וכל כה"ג עיין ס' המצות להר"מ דאם עובר בלאו המיוחד עובר בלאו המיוחד וגם בלאו הכולל אם כן עובר על ב' לאוין כאן על לא תותירו דכתיב גבי פסח וכן הלאו דכל הקדשים ומה שלא כ' הר"מ והרהמ"ח דעובר בשני לאוין אפשר כיון דאין לוקין אין נפקא מינה כ"כ אף דבכ"מ מבואר בר"מ דעבר על כך וכך לאוין אף דאין לוקין ע"ש בה' גנבה ובה' גזילה ואבידה דאם גזל עובר בג' לאוין אף דאין לוקין על שום א' מהם מכל מקום כיון דאין לוקין פעם כתבו בפירוש ופעם השמיטו ולפמ"ש דאפ"ל דאף לאו שאב"מ דלא נוכל לילף מדר"י א"ר ונשים פטורות מכל מקום דוקא בל"ת שהזמן גמרא אבל בל"ת שאין הזמן גמרא נשים חייבות אף באב"מ אם כן כאן אף דנשים פטורות מל"ת המיוחדת דהוי זמ"ג ואב"מ מכל מקום הלאו הכללי דלא יותר מן הקדשים זה נוהג בכל הקדשים והוי אין הזמן גמרא ועוברים נשים ג"כ רק הלאו המיוחד בפסח זה הוי זמ"ג דאינו נוהג אלא בפסח והוא זמ"ג אבל לאו הכולל לא הוי זמ"ג דנוהג בכל הקדשים ול"ש לומר כיון דהפסח הוי זמ"ג נידון כזמ"ג זה אין סברא כלל כיון דהלאו כולל והוי אין הזמן גמרא אף הפרטים שנכללו אף שהם תלוים בזמן ל"ה זמ"ג וא"צ לראי' אם כן אנשים עוברין תמיד בשני לאוין ונשים אם נאמר כמש"ל דאב"מ והזמן גמרא אין נשים מוזהרות מכל מקום מוזהרות כאן מחמת לאו הכללי דהוי אין הזמן גמרא כנלע"ד. עוד יש להעיר במש"ל דפסח וחגיגה יש לאוים מיוחדים על כ"א ויש עוד לאו כולל כל הקדשים והמותיר בפסח או בחגיגה עובר בשני לאוין אם כן במותיר בפסח ח"ז ובחגיגה ח"ז א"ע משום לאו הפרטי דהם ב' שמות ואיסור מב' שמות אין מצטרפין לשיעור עיין ר"מ פ"ד מהטמ"א אבל בלאו הכללי [חייב] דבלאו הכללי ה"ל מש"א.