מנחת חינוך · סימן ח׳, י״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ונראה דאף לגירסא השניה אם כן לא מרבינן אלא לאו הקל שאינו ש"ב אבל לאו שאב"מ לא שמעינן כמש"ל מכל מקום נראה דהא דשיילינן בקידושין מנלן דנשים חייבות בל"ת ומתרץ מדר"י א"ר נפקא ולכאורה בלא דר"י א"ר מן התורה לא ישוו נשים לאנשים עכצ"ל כיון דבסוגיא שם ילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהזמן גמרא ובמ"ע שאין הזמן גמרא נשים חייבות אם כן שיילינן אפשר כמו דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אפשר ג"כ דפטורים ממל"ת שהזמן גמרא אבל בל"ת שאין הזמן גמרא אין סברא כלל לפטרם כיון דחייבין במצות עשה שאין הזמן גמרא דהוא בקום ועשה ומ"ט לא יתחייבו בל"ת שהוא בשוא"ת ע"כ שאלת הגמרא רק על ל"ת שהזמן גמרא דאפשר דשוה למ"ע דנשים פטורות וע"ז הוצרך לדר"י א"ר אבל ל"ת שלא הזמן גמרא הם ממילא חייבין וא"כ דל"ת שאין הזמן גמרא [חייבים] כיון דא"צ ללימוד דר"י א"ר דכי יעשו הם מוזהרים ג"כ בל"ת שאב"מ אך ביבמות גבי לא יקחו ובתמורה דהוי לאו שאין הזמן גמרא ומכל מקום סברת הגמרא דפטורות אף דאהזמן גמרא דהתם הסברא נותנת דפטורים אי לאו קרא לריבוי דהא חזינן דאשה קיל מאיש לענין הרבה מ"ע שהזמן גמרא דילפינן דנשים פטורות אם כן מה בכל המצות שכל ישראל חייבים בהם פטר הכתוב נשים מכ"ש בלאוין כאלו דגם כל ישראל אינם מצווין בהם רק פרטים מכ"ש דאין הנשים חייבות אף דאין הזמן גמרא כיון דחזינן דאף אנשים הרבה פטורים ואשה קיל מאיש ע"כ גבי לאו שאינו ש"ב שפיר צריך קרא לרבויא אבל בלאוין השוין בכל ישראל מן התורה לא יתחייבו נשים דהוי כמו מ"ע דהתורה ציותה לכולם אך בל"ת שהזמן גמרא ה"א דפטורים דילפינן ממ"ע כמו דפטורים ממ"ע שהזמן גמרא ג"כ ילפינן דל"ת שהזמן גמרא יהיו פטורים ע"כ אצטריך לדר"י א"ר ע"כ לא אמרינן בתמורה דאצטריך כיון דאב"מ דאף אם נימא דלא הוי מעשה מכל מקום כיון שאין הזמן גמרא הסברא לחיובי' אף שאב"מ ע"כ אמרינן הטעם דאש"ב ולפי זה יוצא לנו דלאו שאינו שוה בכל נשים חייבות דנפקא מלא יקחו ומתמורה ולאו שאב"מ אם אין הזמן גמרא ג"כ חייבת מצד הסברא אבל ל"ת שהזמן גמרא לא נשמע דחייבים רק מדר"י א"ר ולא נוכל לרבות מדר"י א"ר אלא לאוין שיש בהם מעשה דכי יעשו כתיב אבל אין בהם מעשה והזמן גמרא לא נוכל לרבות אם כן אפשר דפטורים לאוין שאב"מ והזמן גמרא אבל כל הלאוין שאין הזמן גמרא אף שאב"מ ואם הזמן גמרא ביש בהם מעשה אף דאינם שוין בכל מכל מקום חייבים רק ל"ת שהזמן גמרא ואין בהם מעשה צ"ע מנלן דחייבות ואפשר דאינם חייבות וגם לדעת הר"מ והרהמ"ח שכתבנו לעיל דגרסי בתמורה דהוי לאו שאב"מ וצריך קרא לרבויי בתמורה באין בהם מעשה אף דלא הזמן גמרא מכל מקום אפשר דפטורים אם כן נהי דריבתה תורה דנשים חייבות בלאו שאב"מ על כל פנים מנלן בל"ת שהזמן גמרא ואין בה מעשה דנשים יהיו חייבות כיון דלא נוכל למילף מדר"י א"ר דשם דוקא מעשה בכלל וגם מתמורה לא נוכל לילף דדוקא שם דאין הזמן גמרא אבל בל"ת שהזמן גמרא אפשר לא עדיף ל"ת ממ"ע שהזמן גמרא כמו דפטורים בעשה דהזמן גמרא יהיו ג"כ פטורים מל"ת שהזמן גמרא ובאמת לא ראיתי לרבותינו שחילקו בלאוין ועל הכל צ"ע. והנה הגאון בעל פמ"ג רמז לזה בקיצור בפתיחה והארכתי קצת כי הוא במצוה שיש לחקור בזה וגם עיקר לידע האישים שחייבים בכל מצוה ע"כ בררתי קצת וידעתי כי הוא ענין עמוק בסוגיא דקדושין ובאתי רק להזכיר וישמע חכם ויוסיף לקח:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.