והנה ד"ז שייך בפסח ויש לו חטאת ג"כ שהקריב מבע"י דזמן נותריהן א' בעמוד השחר מצטרפין שני ח"ז ועובר על לאו הכללי אבל פסח וחגיגה והדומה בכל השנה אם יש לו קרבן שנאכל ליום ולילה וזמן הנותר בעה"ש ויש לו ג"כ קרבן שנאכל לשני ימים דזמן הנותר בשקיעת החמה אחר עה"ש באותו יום וכגון שנשחטו שניהם ביום אתמול דעל א' עובר בעה"ש ועל השני עובר בשקה"ח וכמו פסח וחגיגה דעל הפסח עובר בעמוד השחר ועל החגיגה א"ע עד שקה"ח והותיר ח"ז בעה"ש מקרבן שאינו נאכל בעמוד השחר כמו פסח וחטאת ואח"ז בשקה"ח הותיר הקרבן שזמן אכילתו הי' עד עכשיו אם נצטרף ח"ז הראשון לח"ז שני לעבור בלאו. והנה בודאי מצטרף כי בכא"פ ל"ש במידי דלאו אכילה והו"ל כמו מעילה דמצטרף לזמן מרובה כמבואר כ"פ בח"ז וכמו בשבת כ' אות אחת ערבית וא' בשחרית אם כן לפ"ז בכ"ע אם ה"ל קרבן חטאת והותיר ח"ז ואח"ז ה"ל עוד חטאת והותיר ח"ז אפשר ג"כ דמצטרף ועובר בלאו מ"ל אם ה"ל קרבנות פ"א ולא הי' זמנו שוה או הי' בזאח"ז או אפילו היום הותיר חטאת ואח"ז הותיר שלמים או קרבן אחר והותיר היום ואחר ימים הו"ל עוד קרבן כמו זה והותיר חייב משום הלאו ואף דאין בו מלקות עבר בלאו הזה כי א"צ בב"א כי מצטרף אך אפשר לחלק בין אם ח"ז הראשון ושני עדיין בעין או שא"ב כגון שנשרף וכדומה ודמיון לזה גבי הוצאת שבת אך יש לחלק והנה גבי בל יראה נ' מד' האחרונים דאינו מצטרף למפרע אם לא הי' בב"א וג"כ לא ברירא לי אפשר דבאמת מצטרף וצ"ע כעת ואיה"ש אשנה פ"ז, שוב נתישבתי דבנותר ל"ש צירוף כלל אף אם מותיר משני קרבנות שוים בזמן א' כגון משני חטאות וכדומה כיון דכתיב תי' ממנ"ו לא תותירו ממנ"ו וילפינן לכל הקרבנות עיין ר"מ פח"י מה' פסה"מ ותי' ממנו משמע מקרבן א' שיעור נותר אבל ע"י צירוף לא מיקרי ממנו וזה אמת ופשוט:
מנחת חינוך · סימן ח׳, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
