אבל לגי' השני' שהביא רש"י מחמת דאינו שוה בכל דצבור ושותפים לא לקי אם כן הוי תמורה לאו שיב"מ ע"כ לא הי' ביכלתו לתרץ מחמת אב"מ דבאמת הוי מעשה והוצרך לתרץ דאש"ב ע"כ איצטריך דתמורה אם כן נהי דלאו שאש"ב נשים חייבות דילפינן מלא יקחו וגם מתמורה דהם לאוים שאש"ב ונשים חייבות אם כן כמו דלא נשמע מדר"י א"ר לאו שאש"ב מכ"ש דלאו שאב"מ לא נשמע דכי יעשו כתיב ובמקום דאין לנו קרא לרבות אם כן לא מוכח כלל דלאו שאב"מ יהיו נשים מוזהרות וגם לשיטת הר"מ שכתבתי דתמורה הוי לאו שאב"מ וגריס כגירסא ראשונה ג"כ צע"ק דאפשר לא נוכל למילף מתמורה דדוקא בתמורה דלוקין גילתה התורה דנשים חייבות אבל אזהרה בלחוד במקום שאין לוקין אפשר דאינם מוזהרים ולזה אפשר לדחוק כיון דילפינן דל"צ מעשה אם כן אין חילוק נהי בדר"י א"ר מבואר דהקשו לעונשין היינו דשם מבואר העונש בפסוק הזה וא"כ מתמורה נוכל למילף שפיר אבל לגירסא השני' דתמורה הוי לאו שיב"מ אך מחמת אינו שוה בכל ריבתה התורה אם כן אינו מוכח כלל דעל לאו שאב"מ יהיו נשים מוזהרות וגם ק"ל לפי גירסא דשוה בכל אינו מוכח בכה"ת דלאו שאינו ש"ב דנשים יהיו חייבות כיון דלא ילפינן מדר"י א"ר ואי דילפינן מתמורה הא גבי נשים לכהונה כתיב לא יקחו להזהיר נשים על לאו שאש"ב אם כן ה"ל פסולי כהונה ותמורה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ולא ראיתי ממוני המצות שיחלקו בלאוין ויש לפלפל בזה דב' כתובים ואין כאן מקומו על כל פנים דלאו שאב"מ לא ידעינן לשיטת רש"י לגירסא השני'. על כל פנים דברי הר"מ והרמ"ח שסובר ג"כ כדעת הר"מ בתמורה לקמן פ' בחקותי דתמורה הוי לאו שאב"מ ומכל מקום לוקין וגם צבור ושותפין לוקין אם כן ס"ל כגירסא ראשונה וריבה הכתוב אשה ללאו דתמורה אם כן שפיר סוברים דכל לאו שאב"מ נשים מוזהרות דילפינן מתמורה וגם לאו שאש"ב ס"ל דחייבים נשים דנלמד מלא יקחו ביבמות ואף שבטומאת כהנים נשים א"מ מכל מקום לחומרא ילפינן ואל יקשה לך הא דאמרינן ביבמות דקיחה אצטריך דלא לילף מטומאה אף דנכלל בדר"י א"ר ולחומרא יליף דהתם יש לקיים שני כתובים דאש"ב פטורים מקרא דטומאה ודר"י א"ר נוכל לאוקמי בשוה לכל אף דאינו ש"ב ג"כ בכלל דר"י א"ר מכל מקום כיון דאיכא [לימוד] אחרינא בפי' נוכל לקיים שניהם דר"י א"ר מיירי בשוה לכל ובאש"ב ילפינן מטומאה לפטורא אבל באמת כאן דיש פסוק גבי נשים פסולים לכהונה דנשים מוזהרות אף לאו שאש"ב וקרא דטומאה להיפך ע"כ לחומרא ילפינן וק"ל וע"ש ותבין.
מנחת חינוך · סימן ח׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
