מנחת חינוך · סימן ח׳, י״א

ומ"מ אפ"ל כיון דיש לנו ריבוי בתמורה אם כן שוה אשה לאיש וקי"ל דצבור ושותפין אין עושין תמורה דהיינו דאין קדוש התמורה ועל הלאו הם מצווים עיין במס' הנ"ל ור"מ פ"א מה' תמורה ע"כ נתן הר"מ הטעם פ"א דעל לאו דתמורה לקי אף שאב"מ דעל ג' לאוין לקי מימר ומקלל ונשבע ותמהו עליו שהרי בש"ס אמרינן לא תיתני מימר דבדיבורו עביד מעשה ותי' האחרונים דט"ז צריך לצבור ולשותפי' והד' עתיקין אין כאן מקומו אם כן נשים חייבות בלאו דתמורה אף שאב"מ כלל היינו נשים צבור או נשים שותפים מכל מקום קשה היאך נוכל למילף דשאני לאו דתמורה שיש בו מלקות ע"כ חמור אבל אב"מ ואין בו מלקות מנלן דחזינן דבאיזה סברא דיש צד קל לא נוכל ללמוד כדאמרינן כאן דוקא יב"מ ולאו השוה בכל אם כן מנלן דנשים חייבות בלאו הזה והנה בתמורה מביא רש"י עוד גירסא דמשני אי מדאר"י א"ר ה"א עונש השוה בכל אבל תמורה א"ש בכל דצבור ושותפים אין עושים תמורה וכו' ואינו עונש השוה בכל וכו' וגירסא זו כתובה בגמרות שלנו בפנים אם כן לגירס' זו נראה דוקא לאו שא"ש בכל לא נשמע מדר"י א"ר אבל לאו שאב"מ נשמע שפיר מדאר"י א"ר דאי לאו שאב"מ נמי לא נשמע אם כן אמאי לא קאמר בפשיטות דמדאר"י א"ר לא נשמע אלא יב"מ דכי יעשו כתיב ומדנטה הש"ס לגי' זו מחילוק דיב"מ נראה דאף אב"מ ג"כ אתרבי מדאר"י א"ר ואפשר שיש להגמרא איזה טעם ע"ז ואנחנו לא נדע אם כן לאו שאב"מ לגי' זו נשים מוזהרות. אך באמת י"ל דאף לגי' זו לאו שאב"מ אין הנשים מוזהרות מדאר"י א"ר דזה פשיטא דקרא כי יעשו דוקא ולאוין ועונשין שיב"מ הוקשו והא דלא משני כן ז"א דהא לפי גי' זו ס"ל להש"ס דצבור ושותפין לא לקי על התמורה ואפשר אף אזהרה אינו, אם כן ביחיד דלקי על התמורה אצ"ל דתמורה הוא גזירת הכתוב דלוקין על לאו שאב"מ כדתני תנא קמי' דר"י דהא באמת מסקנת הש"ס דלא תיתני מימר דבדיבורו עביד מעשה אם כן לא הי' יכול לתרץ דמדאר"י א"ר לא נפקא אב"מ ע"כ צריך קרא לתמורה דהוא לאו שאב"מ דז"א דתמורה ג"כ לאו שיב"מ וע"כ לוקין ובצבור ושותפים דלא עבדי תמורה אין לוקין דאב"מ הוא אם כן שפיר מוכח לאו דתמורה מדר"י א"ר דהוי לאו שיב"מ דבדיבור' עביד מעשה ע"כ צריך לתרץ מחמת שא"ש בכל.