מנחת חינוך · סימן ח׳, י׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ולכאורה י"ל דקושית הש"ס מנ"ל דנשים חייבות במצות ל"ת היינו דוקא בל"ת שהז"ג דמבואר שם דמעשהז"ג נשים פטורות ע"ש ע"כ אפשר דל"ת נשים פטורות ג"כ אבל ל"ת שאין הזמן גמרא מן התורה יהיו פטורים כיון דאפילו מ"ע שלא הז"ג נשים חייבות לעשות בקום ועשה מכ"ש שמוזהרים שלא לעבור בל"ת בקו"ע ואפילו באין בו מעשה מכל מקום ל"ת חמור מעשה ע' יבמות פ"ק אם כן הלימוד של אר"י א"ר צריכין אנחנו דוקא בל"ת שהז"ג אבל כאן דהוי מל"ת שאהז"ג אף שהוא רק בפסח מכל מקום יבואר בסמוך בעזה"י דלא הוי זמ"ג ע"כ נשים מוזהרות ג"כ כאן אבל באמת א"א לומר כן דהא ביבמות פ"ד מבואר ל"ל דכתיב לא יקחו מלמד שאשה מוזהרת ופריך ל"ל קרא הא מדאר"י א"ר נפקא איש או אשה וכו' ומשני אי מדר"י אמר רב ה"א דוקא לאו הש"ב אבל לאו שאינו שוה בכל לא קמ"ל והתם הוי ל"ת שאין הזמן גמרא מכל מקום איצטריך לימוד דר"י א"ר ומהתם לא שמעינן ע"כ נלמד מקרא דלא יקחו אלמא כיון שיש בלאו צד קל אצטריך לימוד לחייב נשים אף בלא הזמן גמרא אם כן נהי דעל לאו שאין שוה בכל נלמד שם מקרא אבל אב"מ ואין בו מלקות לא שמעינן מהא דאר"י א"ר וע"ש ג"כ ברש"י שכתב הוקשו לעונשים ופירש"י ג"כ לאו וכרת אם כן לאו שאב"מ לא שמעינן כלל וע"ש עוד דמקשה והרי טומאה טעמא דכתב בני אהרן וכו' מ"ט לאו משום דר"י א"ר וכו' ע"ש מבואר להדיא דאף ל"ת שאהז"ג צריך לימוד ולא ילפינן אלא השוה בכל מדר"י א"ר אם כן לאו שאב"מ ואין בו מלקות לא נשמע מדר"י א"ר אף באין הזמן גמרא ויותר מפורש הדברים בתמורה ב' ע"ב דאצטריך קרא לרבות אשה דלוקין על לאו דתמורה ומקשה הש"ס ל"ל קרא מדריא"ר נפקא וכו' ומשני לגירסא הראשונה שמביא רש"י ה"מ לשי"ב מעשה ופירש"י בהני לאוין שוין זל"ז דכתיב אשר יעשו דמשמע עונשין שיש בהם מעשה כגון חילול שבת ושאר איסורים שיש בהם מעשה אבל לאו שאב"מ כגון תמורה דבדבור' תליא מילתא אימא לא תלקי קמ"ל עכ"ל אם כן מבואר להדיא דמדר"י א"ר לא ילפינן אלא עונשין שיש בהם מעשה אבל לאוין שאב"מ אף דאין הזמן גמרא כמו תמורה לא נשמע מדר"י א"ר וכ"ת נהי דלא נפקא מדר"י א"ר מכל מקום כיון דהתורה רבתה אשה לתמורה אף דאין בו מעשה אם כן ילפינן מתמורה דנשים חייבות בלאו שאב"מ כדאמרינן ביבמות דהוי ילפינן שא"ש בכל מלא יקחו ע"כ אצטריך מיעוט גבי טומאה בני אהרן ע"ש אם כן ה"נ כ"ה דליכא מיעוטא כמו בטומאה ילפינן מתמורה דאף לאו שאב"מ נשים חייבות ז"א דבאמת גבי תמורה מבואר שם בש"ס דבדיבורא עביד מעשה וה"ל מעשה ומכל מקום בגמרא קאמר שפיר דאי לא דגילתה התורה בתמורה לא הוי ידעינן מדר"י א"ר דלמא מעשה גמור בעינן כחילול שבת והדומה אבל לא כי האי דבאמת אינו אלא דיבור אלא דע"י הדבו' אתעביד מעשה וכ"נ שם מל' רש"י ע"כ צריך ריבוי בתמורה מכל מקום לא נוכל למילף מתמורה אלא דומיא דתמור' דאף דאב"מ ע"י הדיבור אתעביד מעשה בזה נשים חייבות ומצינו הרבה ל"ת כה"ג ע' בחיבורי אבל ל"ת שלא אתעביד מעשה כלל או שאין בה דבור כלל כהאי לאו דקיימינן בי' מנלן דליכא למילף מתמורה ומנלן דנשים חייבות דלא נוכל למילף מדר"י א"ר ג"כ כמ"ש.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.