מנחת חינוך · סימן ע״ג, א׳

שלא לאכול טרפה. מצוה זו צריכה חיבור מיוחד עיין במס' חולין ור"מ פ"ד מהמ"א וה' שחיט' ויו"ד ה' טריפות ולאו זה הוא בבהמה חיה ועוף הטהורים ולא בטמאים ע"ש בר"מ פ"ד ובמ"מ ולחם משנה ונכלל בזה כמה ענינים כמ"ש הרהמ"ח בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים והוא בר"מ פי"א מה' מעה"ק ובשר הפסח שיצא חוץ לחבורה והוא בר"מ פ"ה מהק"פ ועל כל הנכללים דעת הר"מ דלוקין וכן דעת הרמב"ן ולא הוי לאו שבכללות כמ"ש הרהמ"ח בסוף המצוה וכ"כ תוספות מכות דף י"ח ע"א ד"ה ולילקי וע"ש בהגה"ה שמצוה לע' בתוספות יומא ל"ו ד"ה לאו דנבלה וכו' ושם כתבו דקדשים שיצאו וכן עובר שהוציא אבר אין לוקין דלענין זה הוי לאו שבכללות אין טרפה זה מפורש בפסוק לוקין ע"ש. והנה להאריך בזה אין כאן מקומו עיין בסמ"ק להר"מ שהאריכו בזה. ויש כאן פרט א' דהיינו בשר מן החי דנוהג ג"כ בב"נ כמ"ש בר"מ פ"ט דמלכים ובכ"מ הניח שם בצריך עיון כיון דפוסק הר"מ דבמה"ח עוברים על לאו זה דטרפה אם כן מן התורה יהי' מוזהר ב"נ ע"ז הא אינו מוזהר על הטריפה והיא פלוגתא דר"י ורשב"ל והר"מ פסק כר"י אם כן למה יהי' מוזהר ב"נ ובלחם משנה יישב ד' הר"מ והרהמ"ח דלא כ' כאן דב"נ מוזהר וגם במצוה תנ"ב לא כ' מזה ע"ש מוכח דסובר אין ב"נ מוזהר על במה"ח ויבואר שם אי"ה. וביומא שם בתוס' מבואר דיש מ"ע גבי טרפה להשליך לכלב היינו טרפה או יצא יד העובר אבל גבי קדשים שיצאו אסור להשליך לכלב אך טרפה מ"ע להשליך לכלב ומכל מקום לא הוי טרפה לאו הנל"ע אם כן לפ"ז האוכל טרפה עובר בלאו ועשה וגם מצוה עליו בקו"ע להשליך לכלב ועיין בסוגי' דפסחים שיטת חזקי' ור"א והנה לא ראיתי למוני המצות שימנו מ"ע זו. וגם מבואר שם בנבלה דמצוה לגר וכו' ולא ראיתי ג"כ לשום א' ממוני המצות שימנו למ"ע בפ"ע. אך ראיתי בפיוט אתה הנחלת במוסף יום א' דשבועות מביא שם טרפה להשליך ונבלה למכור וכן ראיתי בסמ"ק להר"י מקורבל מביא מצוה זו גבי נבלה ליתן לגר וגבי טרפה לא הביא וצל"ע בזה. על כל פנים דעת התוס' דהוי מצות עשה אם כן עובר על לאו ועשה ומצוה עליו להשליך. וצריך עיון שלא דברו בזה ראשונים ואחרונים שתהי' מ"ע בפ"ע.