והנה הלאו דמבושל הוא בין במים בין במי פירות ובין צלי קדר וכן צלאו ואח"כ בישלו ובשלו ואח"כ צלאו חייב בכ"ע וכ"פ הר"מ והרהמ"ח ועיין כסף משנה תמה על הר"מ כיון דפוסק כרבנן צלאו ואח"כ בישלו חייב ואצטריך בשל מבושל לזה ולרבנן נתבשל במ"פ הוא מק"ו וצלי קדר פטור ולמה פ' הר"מ דחייב על צלי קדר ע"ש בכ"מ מה שתירץ ודבריו צ"ע ועלח"מ ובסוגי' ואין דרכי בח"ז להאריך בפלפולים וע"ש בגמ' ומסקנא הוא גזירת הכתוב ואף אם נאמר דאין בישול אחר צלי מכל מקום ש"ה דגלי קרא ועלח"מ ובבישלו ואח"כ צלאו פשוט בש"ס דחייב אף שצלאו אח"כ מכל מקום לא נפקע ממנו שם בישול אף אם נאמר דיש צלי אחר בישול לענין שבת עס"י שי"ח מכל מקום היינו לחייבו עתה אבל לא נפקע הקודם ובצלאו ואח"כ בישלו כיון דצלאו מעיקרא הבישול אח"כ מבטלו או לר"י או דגזירת הכתוב כך ע"ש בגמרא ובסי' שי"ח ובברכות סוגיא דשלקות ויש מקום לפלפל ואני לא באתי רק להעיר לדינא.
מנחת חינוך · סימן ז׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.