מנחת חינוך · סימן ז׳, ל״ד

ולכאורה נראה לפמ"ש דאם הפסח נתבשל אחר צלי' או יצא או נטמא מכל מקום יי"ח אכילה רק מטעם מהב"ע אבל הוא כבשר הפסח אם כן אפשר מותר ליתן לקטן כזית פסח כה"ג לחנכו ואי משום לא תאכלנו להזהיר גדולים על הקטנים הא כבר הבאתי לעיל בשם התוס' פסחים דמותר להאכיל לקטן אף דשלא למנויו אסור מן התורה דדוק' בשרצים ובנבילה אסור אבל כה"ג דאיכא חינוך מצוה שרי להאכילו ע' פסחים דפ"ח אבל באמת נראה דאסור להאכילו ול"ד לשם דבאמת עיקר המצוה דחינוך הוא כדי שיורגל לעשות בגדלותו וע' חגיגה דחיגר אף שעתיד להתפשט לאו בר חינוך הוא גבי ראי' דדוק' אם אינו מחוסר אלא הגדלות ונפטר מחמת קטנות שייך חינוך אבל חיגר שאפילו הי' גדול הי' פטור אף שעתיד להתפשט מכל מקום פטור ע"ש בגמר' אם כן מכ"ש הכא היאך שייך חינוך דבאמת בגדלות אסור לאכול פסח כזה ועובר בל"ת אף אם נאמר דיצא מכל מקום עובר בלאו ואסור לאכול אם כן היאך שייך לחנכו דאדרבא החיוב לחנך שלא יתרגל בגדלותו בזה ויעשה איסור גדול וגרע מראי' דשם אין איסור אלא דפטור בגדלות מכל מקום לאו בר חינוך הוא מכ"ש דפטור ואסור לאכול פסח כזה בגדלות אם כן היאך שייך חינוך כזה למצוה אבל שם בדה"ת דהפסח כשר וגם הקטן נמנה עליו ובגדול כה"ג מצוה לאכול אך שקטנותו גורם לו דא"י למנות הוי שלא למנויו אם כן שייך שפיר חינוך מצוה כדי להרגילו שיאכל בגדלותו פסח כשר שימנה עליו ככל ישראל ובאמת גם שם בודאי אם לא המנו את הקטן בודאי אסור להאכילו ג"כ ואסור להאכיל לקטן אחר רק מותר להאכיל לקטנים שאביהם או אפטרופסים המנו אותו עליו וזה הוי שפיר חינוך אבל בגוונא דכתבינן ודאי אסור לעשות איסור דאורייתא משום חינוך דל"ה חינוך כלל דבגדלותו אסור לעשות פסח כזה כנלע"ד ברור ב"ה. ועיין מגן אברהם סי' שע"ג מביא בשם הג"א דמותר לקטן לתקוע בשבת משום חינוך ועיין תוס' ר"ה גבי אין מעכבין אין לדמות אד"ר דהם אמרו והם אמרו כיון דמ"מ מצוה איכא אבל איסור תורה דעובר בלאו היאך יוכל לחנכו בדבר שבגדלות הוא איסור גמור ולא יעשה כזאת בגדלותו היאך יחנכו אותו כ"נ ברור ב"ה ופשוט.