מנחת חינוך · סימן ז׳, ג׳

שבישלו וכו'. גם בלאו דמבושל נראה דוקא שנתבשל כמב"ד אז הוי מבושל ועובר על הלאו דמבושל אבל קודם מב"ד א"ע על מבושל והוי כמו חי דא"ע בלאו זה רק עשה לשיטת ר"מ ולרש"י הלאו דצלי אש ואין לוקין דהוי לאו שבכללות ע"ש בפסחים דקודם מב"ד ל"ה בישול בשום מקום אך אם נתבשל כמב"ד כיון דלענין שבת הוי בישול אם כן כאן נמי וע"ש בש"ס לענין חמי טברי' ג"כ שוה כאן לשבת דא"ח משום בישול אם כן קודם מב"ד דל"ה בישול לשבת ל"ה בישול גם לענין זה ומכל מקום נראה דצ"ע ד"ז דודאי דין הראשון דקודם מב"ד ל"ה בישול כלל ודאי אמת אך אם נתבשל כמב"ד אפ"ל דוקא לענין שבת הוי בישול כמב"ד ע' מנחות נ"ז וש"ס כ"פ אבל לענין פסח אפשר דלא. ומנא אמינא לה דגם בב"ח כתיב לא תבשל ועובר על לאו בבישול וגם על האכילה דרך בישול ומבואר בחולין ק"ח ע"ב כשם שלוקה וכו' כך לוקה על בישולו באיזה בישול אמרו שאחרים אוכלין וכו' ופרש"י שנתבשל כל צרכו מבואר להדיא דל"ה בישול עד שנתבשל כ"צ אם כן כאן נמי ול"ד לשבת דהתם על כל פנים מלאכת מחשבת איכא אבל כ"מ שמוזכר בתורה בישול הוי בישול כ"צ כמו בב"ח אם כן כאן נמי א"ע על לאו זה בלא נתבשל כ"צ. וראיתי להפר"ח יו"ד סי' פ"ז שכתב דגבי בב"ח כל שלא נתבשל כמב"ד אינו אסור בהנאה דל"ה בישול ומביא הש"ס הנ"ל באיזה בישול אמרו וכו' נראה מדבריו דאם נתבשל כמב"ד הוי בישול לענין בב"ח ובאמת ברש"י הנ"ל מבואר להיפך דבעינן נתבשל כ"צ שוב ראיתי להפמ"ג בפתיחה לה' בב"ח העיר בזה וסיים בצ"ע ורבינו הר"מ פ"ט מהמ"א דיני בב"ח אינו מביא כלל הברייתא באיזה בישול אמרו ועיין כרתי ופלתי סי' צ"ב סק"ב הרגיש בזה למה השמיטו וע"ש מה שתי' ומביא שם בפשיטות כל שאחרים אוכלים היינו מאב"ד ולא הביא כלל ד' רש"י דבעינן כל צרכו וע"ש בס' כו"פ מביא בשם הגאון ר"י לאנד סופר שהקשה בהא דפריך חלב נבלה ומשני בקדם וסילקו ל"ל זה והא לא נתבשל כמב"ד ול"ה רק דרבנן ותי' הגאון הנ"ל כמ"ש ברא"ש שבת אף דבשרא דתורא לא נתבשל מכל מקום הלחלוחית שבו נתבשל אם כן ה"נ אף שהבשר לא נתבשל כמב"ד מכל מקום הלחלוחית תיכף נתבשל מכל מקום אין לוקין בב"ח דהוי ח"ש אלא אם כן הבשר עצמו נתבשל ע"ש אם כן ה"נ דאם לא נתבשל כמב"ד שכתבתי דהוי כחי ל"א דהלחלוחית נתבשל תיכף וה"ל מבושל מכל מקום אין לוקין כיון דהלחלוחית הוי ח"ש ואיסור הוא בל"ז מחמת הבשר דהוי כחי ועובר בעשה וע"ש עוד בכו"פ שכתב דחי וכן קודם בישול מב"ד הו"ל שלכד"א וכבר כתבתי כ"פ בחיבורי זה דחי הוי כד"א ממשנה דמנחות דשעיר יוה"כ שחל בע"ש ואכלו השעיר לערב בליל שבת חי ושם מ"ע דאכילה כתיב ואכלו וכבר הסכימו דאין חילוק בכדר"א בין מ"ע לל"ת וגם מבואר בפסחים פא"ד ושמחה בחי מי איכא נראה דשמחה לא שייך אבל הוי כד"א וכמדומה שהובאו ראיות אלו בספר משנת חכמים והבאתי כ"פ בחיבור זה.