מנחת חינוך · סימן ז׳, כ״ט

אך אם אוכל כזית צלי ויי"ח ואוכל עוד כזית חי עובר בעשה דילפינן מקרא עש"ס ור"מ אבל אם אינו אוכל הפסח אלא בד"ז חי או שאינו צ"א ל"מ שעבר על עשה ביטל ג"כ מ"ע דאכילת הפסח דה"ל כמי שלא אכל פסח כלל וכ"נ פשוט. עכ"ז דוק' במצות עשה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה צ"א אבל אם עושה המצוה כדינו רק התורה ציותה איזה מצות ל"ת ואין שייך לגוף הקרבן כגון שבירת עצם ולא תוציא וכו' זה הלאוין הם נמנו בפ"ע ול"ש להמצוה אם כן נ"ל גם כן ברור דהתורה כתבה לאו בפ"ע כאן ונמנה במנין המצות מבושל אם כן אפילו יצא י"ח בכזית צלי מכל מקום אם אכל עוד כזית מבושל עבר על לאו או אם אכל זית מבושל לצאת י"ח א"י כי לאו צ"א הוא וצ"א הוא מדיני המצוה וחוץ לזה עבר ג"כ על לאו כי כך גזירת הכתוב וכ"ז בנתבשל ולא נצלה כלל אבל אם נצלה הפסח כדינו על האש אם כן עשה הכל כשורה ואח"כ נתבשל אם נאמר כר"מ דבישול א"מ צלי ויש פוסקים סוברים כן אך כאן גזירת הכתוב הוא דבשל מבושל ריבתה התורה דזה ג"כ עוברים בלאו אבל מכל מקום אם אכל (נא) [לא] עבר על צ"א כי הוא באמת צ"א רק דעובר על מבושל אם כן נראה דאם אכל כזית פסח לצאת י"ח והי' צלאו ואח"כ בישלו נהי דעבר על לאו מכל מקום המצוה של אכ"פ קיים כדינו דהא הי' צלי אש אך עשה עבירה והו"ל מהב"ע ולהתוס' סוכה מהב"ע דרבנן יצא כאן י"ח מן התורה אף אם עבר בלאו דמבושל ולא ראיתי גילוי לד"ז שהפסח יצא מכלל פסח רק אסור לאכלו אבל מכל מקום אינו מדיני המצוה וא"כ נ"מ נמי כמש"ל מצוה הקודמת אם אכל כזית פסח צלי כדינו ואכל עמו עוד בב"א מבושל לבד או צלי ד"א אם כן מבטל הרשות למצוה ול"י כלל אף בכזית כשר שאכל כי הרשות מבטל המצוה אבל אם אכל כזית כשר ואכל עמו כזית פסח שהי' צלי ואח"כ בישול דהוא כשר אך דהוא עביר' מכל מקום אינו מבטל הפסח הכשר כי באמת יוצא גם בזה אף למאן דס"ל מהב"ע ל"י מן התורה מכל מקום אין העבירה מסייע למצוה דבל"ז הי' לו כזית כשר עיין לעיל אם כן יי"ח כנלע"ד בעזה"י. ומי שרגיל בס' המצות יבין זה וכ"ז אי אמרינן אין מבושל מבטל הצלי אבל לר"י דמבושל מבטל הצלי אם כן נתבטל ול"ה צ"א וא"י כלל כנלע"ד.