והנה בלאו זה עש"ס ור"מ דא"ח על נא ומבושל אלא בליל ט"ו שישנו בקום אכול צלי אבל אכל נא ומבושל מבע"י פטור שנאמר ל"ת כ"א צלי אש בשעה שישנו בקום אכול צלי וכו' ומבואר בגמרא ור"מ דאכל מבע"י פטור וכבר כתבנו דכל היכי דמבואר פטור אסור מדרבנן על כל פנים אין איסורי תורה בנא ומבושל מבע"י כלל אך אם אכל כזית צלי מבע"י עובר בעשה עש"ס ור"מ. וחי אינו מבואר הדין אם אכל מבע"י אם עבר בעשה דצלי ונראה כמו דא"ע על נא ומבושל כך א"ע על חי כפשט לשון הש"ס והר"מ אכל צלי מבע"י עובר בעשה נר' דחי ונא ומבושל א"ע כלל ובנא ומבושל אפשר אסור מדרבנן ובחי דאינו מבואר כלל אפשר אפילו איסור דרבנן ליכא וצ"ע.
מנחת חינוך · סימן ז׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.