מנחת חינוך · סימן ס״א, ב׳

והנה הא דאם המפותה מעכבת להנשא משלם קנס אף דהאב רוצה וקידשה והשיאה לו כי בקטנות ובנערות יכול האב לקדשה ולהשיאה בע"כ למי שרוצה כידוע מכל מקום מהני מיאון דידה שצריך לשלם קנס כ"ה בתוס' כתובות ל"ט ע"ב ד"ה אין לי וקדושין מ"ו וכאן מיירי בין בפיתה לשם אישות או שלא לשם אישות לפסק הלכה ואין כאן מקומו להאריך בזה. ובהפלאה שם כתב דה"ה אם האב לא הי' רוצה ומת ונשאת בעצמה לו או שהאב לא הי' רוצה ונתבגרה ונשאת לו אף דהיא עתה ברשות עצמה להנשא וגם הקנס שייך לה מכל מקום מהני מיאון אביה שצריך לשלם קנס כמו שמהני מיאון דידה אף שהאב משיאה בע"כ מכל מקום מהני המיאון לקנס ה"נ מהני מיאון האב אף שהיא ברשות עצמה ע"ש. ולשון הר"מ כאן ואם רצה וכונסה אינו משלם קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות ובמ"ל הביא דיעות אי כתובה זו כיון דהיא בעולה אינו אלא מנה ובר"מ ורש"י נראה דהוא גזירת הכתוב דצריך לכתוב כתובה כבתולה וע' פ"י דל"ט מביא גם בשם מכילתא דהגם דכתובה היא דרבנן להרבה שיטות ובפרט בבעולה כה"פ סוברים דאינו אלא דרבנן מכל מקום כאן הוא גזירת הכתוב דחייב ליתן לה כתובה והקנס יצא בכתובה ע"ש ובמ"ל באריכות. וז"פ דדוקא אם אינו נותן קנס הכתובה היא מן התורה אבל אם נותן קנס כגון שמיאנה והשיאה אביה בע"כ דמשלם קנס אם כן א"צ לכתוב לה כתובה רק מדרבנן שלא תהא קלה בעיניו להוציאה עיין בש"ס וז"פ.