מנחת חינוך · סימן ס״א, י״ג

ואם בא עליה ומתה קודם העמדה בדין פטור מקנס וא"צ ליתן להאב דגזירת הכתוב הוא לאבי הנערה ולא לאבי מתה ודוקא קודם העמדה בדין אבל לאחר העמדה בדין זכה האב כ"ה בר"מ כאן ספ"א מהש"ס ומכ"ש באין לה אב ומתה קודם העמדה בדין פטור דאין אדם מוריש קנס ליורשיו ע' פ' נערה. ואם יש לה אב וקודם העמדה בדין בגרה או מת האב או נשאת דכל הנהו מוציאין מרשות האב הקנס שלה ואם עמדה בדין קודם שבגרה או נשאת הרי הוא של אביה דהאב זכה משעת העמב"ד ואם מת יורשי האב יורשים את הקנס והכל מבואר בפ' נערה ור"מ כאן ספ"ק. ובד"ז דבגרה או נשאה או מת האב קודם העמדה בדין דהקנס שלה זה דעת הר"מ אבל הראב"ד השיג ע"ז בהשגות וכ' במת האב וכי יורשת אביה היא והכסף משנה תמה על הראב"ד הלא דברי הר"מ מבוארים במשנה ועמ"ל שכ' דעת הראב"ד כדעת י"מ דמביא הר"נ במשנה דנערה דדוקא באנסה הדין כך אבל במפותה אף דבשעת בעילה הי' לה אב מכל מקום כיון דמת אח"כ אגל"מ דהי' הקנס שלה ומפותה מחלה ע"ש והטור אינו מביא כלל דעת הראב"ד. ונראה פשוט גבי מפותה דהדין דדוקא נתחייב קנס במיאן אחד מהם אבל אם כנס פטור מקנס. נ"פ דהמיאון צ"ל בב"ד בשעת העמדה בדין דאם מיאן א' שלא בב"ד מכל מקום עדיין לא נתחייב קנס כי קנס צ"ל מחייבין הב"ד אשר ירשיעון אלקים כתיב וקודם לזה לא נתחייב כלל אם כן אח"כ אם בא לב"ד ונתרצו וכנסה בודאי נפטר מהקנס כי לא נתחייב קודם לזה אך אם כנסה קודם העמדה בדין ודאי נפטר מקנס דיכול לפטור אבל להתחייב בודאי ל"מ בלא ב"ד. ובשעת העמב"ד אם מיאנו וחייבו הב"ד אותם בקנס ואח"ז רצו וכנסה ודאי פשוט דלא נפטר מהקנס דהוי כאחר כיון דכבר נתחייב ונותן הקנס לאבי' כיון שעמד בדין כמבואר לעיל דבהעמב"ד זכה האב תיכף וז"פ. ואם עד שלא עמדה בדין נתארסה מכל מקום שייך הקנס לאביה כי אירוסין אינם מוציאין מרשות האב עיין ר"מ כאן ובש"ס והנה התשלומין הזה הוא קנס וצריך לשלם מעדיות עבב"ק ד"ה. והאומר פתיתי בתו של פ' פטור דמב"ק פטור ואם באו עדים אח"כ תלוי אם מחייב עצמו כו' הכלל דזה הוא קנס ככל הקנסות שבתורה.