מנחת חינוך · סימן תר״ז, ג׳

ותבשיל של מע"ש ונ"ר א"צ לבער דהוא כמבוער כיון דאין ממשן ניכר וכן יין ותבלין הרי הם כמבוער כן פסק הר"מ מהירושלמי ואין הירושלמי בידי וא"י מאיזה טעם. מי שיש לו פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות א"צ לתקן ולבער ואינו מעכב הוידוי אך אם הגיעו לעונת המעשרות צריך לתקן ולבער כדינא ואם לא ביער מעכבין את הוידוי. ועי' לעיל שנסתפקתי אם עבר זמן הביעור ולא ביער את המע"ש ונ"ר וביכורים אם נאסרו הפירות או לא וגם אני מסופק כיון דהתורה קבעה ברגל אם עבר הרגל ולא ביערם אם חל עליו עדיין חובת ביעור או אפשר דפטור דזמן הוא רק ברגל הזה דוקא ואם עבר הזמן פטור וצ"ע. ועיין ברמב"ן מובא בכ"מ מה' שמיטה ויובל שכת' דלא חשבו חכמינו זכרונם לברכה פירות שביעית מהנשרפין או נקברין וכו' גם לא ראיתי שיחשבו ביעור מעשר בכלל הנשרפין. מי שהי' לו מתנותיו ברחוק ממנו בזמן הביעור מקנה לבעליהן אג"ק כמעשה דר"ג וזקנים המבואר במשנה וכן אם הי' לו טבל קורא שם ומזכה אג"ק וכ"כ הר"מ כאן. והנה ס"ל דטוה"נ יכול לקנות אג"ק ע' בחוה"מ סי' ר"ג בש"ך שם וזה ענין ארוך בדעת הר"מ אי ס"ל טוה"נ ממון ולהקנות באג"ק וכבר האריכו הראשונים והאחרונים בדינים אלו ואין כאן מקומו. ועיין במנ"ל שרימז לזה. ועל מע"ש אין תיקון אם הי' פירותיו רחוקים ממנו ור"ג הי' מתקן מה שהי' יכול או אפשר שהי' לו פירות משנה השלישית שלא היו חייבים במע"ש מכל מקום ביעור חייב בכל מתנות שיש לו וכבר כתבנו דבימי ר"ג לא הי' וידוי דיוחנן כה"ג ביטל הוידוי כמה שנים קודם לר"ג והר"מ כ' כאן מזכה לבעליהן וכו' אג"ק וכו' ומתודה למחר וג"כ צ"ל שלא הי' הפירות טבול למע"ש כגון משנה שלישית דאל"ה לא הי' יכול להתודות כיון שנשאר אצלו אחד מהמתנות בפרט מע"ש כמבואר לעיל בר"מ ויתבאר עוד בסמוך בס"ד. וידוע מחלוקת הפוסקים אם ע"י קנין דרבנן נקנה מן התורה והדברים עתיקים ומובא כ"פ בח"ז וקנין אג"ק דרבנן אם נאמר דלא נעשה קנין דאורייתא לא קיים מצות ביעור מן התורה על כל פנים קיים מדרבנן ובפרט במעשה דר"ג לשיטת הר"מ הי' אז תו"מ מדרבנן והביעור הי' ג"כ מדרבנן ואתי דרבנן כו' (אך הר"מ כ' דין זה אף לע"ל בימי בית הג' יבב"א) דעכ"פ קיים מצות ביעור מדרבנן וג"כ כיון דלא הוי ביעור מן התורה מכל מקום מתודה ג"כ מדרבנן כי חכמינו זכרונם לברכה תיקנו ביעור וידוי ג"כ כמו כל הפירות שא"ח אלא מדרבנן בתו"מ בודאי מבער ומתודה כמו בב"ש להר"מ דהי' רק דרבנן והי' ביעור וגם וידוי קודם יוחנן כה"ג שביטל הי' בהמ"ק קיים כמה שנים והי' וידוי מדרבנן לשיטתו ע"כ דרבנן תקנו ג"כ ביעור וידוי כעין תורה וז"ב ופשוט. והנה קריאת שם זה דעת התוס' בקידושין אע"ג דלענין טבל ל"מ אם לא סיים המקום בצפונו או בדרומו מכל מקום לענין מצות ביעור סגי בכך לברר להם בעלים והריטב"א כ' הטעם דר"ג סובר יש ברירה ולדידן דקיימא לן אין ברירה צריך לסיים המקום ע' במנ"ל ועיין בש"מ בב"מ. לעיל כתבתי דאם יש לו מע"ש בריחוק מקום אין לו תקנה באמת יש לו תקנה לחלל על מעות שיש לו ויבער המעות ור"ג דלא הזכיר כלל מע"ש דלא הי' לו כמ"ש. והעירני לזה אחד מבני החבורה. ולא נתבאר אם נשים חייבות בביעור דבוידוי אינם חייבים כאשר יבואר בסמוך בס"ד אך ביעור אינו תלוי בוידוי כמ"ש לעיל וצד הספק דהו"ל מצות עשה שהזמן גמרא דהוא רק ברביעית ובשביעית אם כן אפשר דנשים פטורות אך אם נאמר דגם אחר זמן לא נפקע מצות ביעור הו"ל שאין הזמן גמרא כמ"ש התוס' בקידושין גבי מילה וצ"ע.