מנחת חינוך · סימן תר״ז, ד׳

ועתה נבאר מצות וידוי במנחה ביום טוב הראשון של פסח בשנה הרביעית ובשנה השביעית אם לא נשאר אצלו ממתנות מ"ע להתודות ולקרות פרשה זו בערתי וכו' וזמנה כל הרגל אך חכמים אחרו הוידוי כמ"ש לעיל כי הביעור מעכב הוידוי אם לא ביער ונשאר מתנות אצלו אינו מתודה וכדי שיהא לו מה לאכול ברגל אחרו הוידוי כדי שיאכל ולא יבער עד סוף הרגל. ופשוט דאם עבר ולא התודה ברגל זה אינו מתודה אח"כ כי התורה קבעה הזמן ברגל דוקא. ומצות וידוי ביום ולא בלילה ילפינן לה מקרא פ"ב דמגילה ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב להתודות אך בזמן שבהמ"ק קיים מצותו להתודות במקדש שנאמר לפני ד' והיינו בעזרת ישראל כמ"ש כ"פ ואם התודה בכ"מ יצא כ"ה דעת הר"מ והראב"ד סובר דאין הוידוי אלא בזמן המקדש ובבהמ"ק שנא' לפני ד' ועיין בכ"מ. ונאמר בכל לשון ול"ד בלה"ק וילפינן בסוטה פ' א"נ ומתודה כ"א בפ"ע ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודין כ"כ הר"מ והכסף משנה לא הראה מקור ד"ז ומה שכ' מתוודה כ"א בפ"ע נראה דכוונתו דא"י בשמיעה מחבירו כשאר מצות התלוים בדיבור כמו קד"ה וברכת המזון וכדומה שיוצאין בשמיעה מחבירו וכאן א"י כמו ספ"ע ע' בש"ך. אך לא ידעתי אמאי א"י ובספ"ע כתיב וספרת לך שני נוכחיות ילפינן זה אבל כאן מנלן. וגם מ"ש ואם רצו רבים וכו' מאי רבותא הוא בכל המצות הדין כן ואי דתרי קלא לא משתמע היינו דאחר א"ש אבל הוא עצמו שומע וצ"ע וגם לענין השמעה לאזנו דינו ככל המצות התלוים בדיבור. והנה המצוה כ"ה דמתוודה שעשה צווי הש"י והנה אם בכל הג' שנים הי' לו תבואה ועשה כדינא מתוודה ואם לא הי' לו תבואה רק דרך משל שנה אחת או שני שנים ועשה בהם כדין ג"כ מתוודה כיון שעשה כדין ואם באחד מן השנים לא עשה כדין כגון שהקדים או לא נתן לכ"א הראוי לו א"י להתוודות כי אינו נקי מחטא רק במע"ש ונ"ר וביכורים אם השהה אותם ולא הוליכם לירושלים יש תקנה בביעור ויכול להתוודות ואם השהה שאר המתנות נותן עתה לכ"א כמ"ש לעיל. וא"י להתודות עד שיוציא כל המתנות אפילו חלה דהוא בכלל תרומה אבל לשו"פ ונראה דה"ה עוללות דאינו מצוה ליתן רק עזיבה כמו לקט שו"פ אף שעיכבן לעצמו אין מעכבין הוידוי כן מבואר במשנה ובר"מ. והנה אם באחד מהשנים לא עשה כתיקונו במתנות הללו או שהקדים מתנה לחברתה כגון מע"ש למע"ר א"י להתודות דא"י לומר ככל מצותך כו' וכן אם הפריש ממין על שאינו מינו כו' או מן התלוש על המחובר או ממחובר על התלוש כו' ע' במשנה ובר"מ דכתיב לא עברתי ממצותיך כו' והאי עבר. ואיני מבין דהרבה דברים שחשב' המשנה כגון מין על שאינו מינו או תלוש ומחובר או חדש או ישן כו' אם תרם כן אין תרומה כלל אם כן הו"ל כאלו לא הפריש כלל למה צריך המשנה לפרש דבר זה הן אמת דבוידוי אין אומר שום דבר המפורש במשנה רק קורא הפרשה כמו שכתובה בתורה כ"כ הר"מ בפי' המשנה והתוי"ט מביאו ג"כ אך המשנה מפרש דברי הפרשה וזה מה צריך לפ' כיון דאינו תרומה ומעשר כלל וצ"ע. לא שכחתי מלהזכיר שמך עליו פירושו היינו מלברך על הפרשת מעשרות ככל הברכות אשר קבו"צ כו' והר"מ הקשה ע"ז שהוא רק מדרבנן ע"כ כתבו דנראה מפרש"י דצריך לומר איזה שבח ועיין בתוי"ט כאן ונראה דאם לא עשה כן מעכב הוידוי וצ"ע וע' עוד במשנה ובר"מ שמפרשים הפרשה אבל אינו קורא רק כמ"ש בתורה וכתב הר"מ נשרף טבלו א"י להתודות שהרי לא הפריש מתנות ולא נתן לבעליהן והוא בירושלמי שכן הרשים הכסף משנה וצ"ל שנשרף טבלו מכל הג' שנים. וא"י מאי משמיעני אם לא נתן כלל איך יכול להתודות וגם למה נקט נשרף טבלו אפילו אם הפריש והמתנות נשרפו אם כן לא נתנו לבעליהן ואיך יתודה וגם נתתי כו' וגם צ"ע אם בשעת הביעו' נשרף המע"ש בעצמו מ"ל נשרף מעצמו או ששרפו הוא או אפש' דצריך לקיים המצוה בידים כמו שנאמ' בערתי כו'. כתב עוד הר"מ בזמן שהיו נותנים מע"ר לכהנים לא היו מתודין שנאמ' וגם נתתיו ללוי כו' וזה שיוחנן כה"ג העביר וידוי המעש' ועיין בכסף משנה פ"א מהל' מע"ר כתב דכונת רבינו אף דהיה נותנם ללוים ג"כ כיון שהיה תליא ברצון והיה רשאי ליתן בין לכהן בין ללוי לא היה מתודה. ונ"פ אף דאחד נתן ללוי לא היה מתודה כי יוחנן כה"ג העביר וביטל לגמרי כיון דהרבה נותנים לכהנים ויהיה מקצת אין מתודין ומקצת מתודין ע"כ ביטל לגמרי כנ"פ. ובסוטה דף מ"ח מקשינן על זה ולודי על שאר מעשרות ארשב"ל כל בית שאין מתודה על מעשר ראשון אין מתודה על שאר מעשרות אמר אביי הואיל ופתח בו הכתוב תחלה ופרש"י ונתת ללוי זה מע"ר לגר זה מ"ע בשעריך זה מע"ש ומבוא' דיכול להתודות על מקצת ולא יאמר כל הוידוי רק אם אין יכול להתודות על מע"ר אינו מתודה כלל הואיל ופתח הכתוב תחלה. וכתב עוד הר"מ מי שאין לו אלא מע"ש בלבד מתודה שעיקר הוידוי במעשר שני הוא וכן אם לא היה לו אלא ביכורים בלבד מתודה שנאמ' בערתי הקדש הראשון שהוא הביכורים אבל מי שאין לו אלא תרומה בלבד אינו מתודה שאין התרומה טעון וידוי אלא בכלל שאר המתנות עכ"ל. וכתב הכסף משנה שהוא בירושלמי. והנה מ"ש מי שאין לו אלא מע"ש בלבד מתודה היינו דמתודה על המע"ש בלבד דהאיך יכול לומר כל הוידוי נתתי כו' כיון שאין לו ודובר שקרים לא יכון כו' רק הכונה דמתודה על זה בלבד כקושי' הש"ס בסוטה שהבאנו לעיל. אך תמהני על הר"מ איך פסק כירושלמי נגד ש"ס דילן דמבואר בהדיא בסוטה שהבאנו לעיל אם אינו מתודה על מע"ר אינו מתודה כלל וכן כ' בה' י"ג ובזמן שהיו נותנים מע"ר לכהנים לא היה מתודה ולא כ' דלא היה מתודה על מע"ר ע"כ כתירוץ הגמ' דאם אינו מתודה על מע"ר אינו מתודה כלל והאיך כתב כאן דאם אין לו אלא מע"ש או ביכורים מתודה היפך הש"ס דידן וצריך עיון גדול. ועיין בר"מ בפי' המשנה פ"ב דביכורים וברע"ב שם על הא דמבואר דמעשר וביכורים טעון וידוי ולא תרומה כתב אף דתרומה ג"כ טעון וידוי זה רק בכלל שאר מתנות ואם אין כו' ומע"ש וביכורים טעון וידוי כתירוץ הירושלמי שמביא כאן. אך צ"ע מה שהקשיתי דעכ"פ מע"ר צריך להיות והו"ל לפרש כאן. וגם צ"ע דכתב הדין דמע"ש וביכורים מתודה בפ"ע ותרומה אינו בפ"ע ולא כתב הדין אם יש לו מע"ר או מ"ע בלבד האיך הדין אם מתודה עליהם וצ"ע. ולשון הר"מ מי שאין לו אלא מע"ש בלבד כו' אבל מי שאין לו אלא תרומה כו' קצ"ע דהול"ל מי שלא הי' לו לשון עבר על השלשה שנים דאם הו"ל פ"א בשנה אחת כדינא מתודה כמ"ש לעיל אך הכונה כ"ה אם לא הי' לו כל הג' שנים כו'. ועלה בדעתי לומר דאפשר דמצות וידוי אינו אם נתן מתנותיו כראוי בכל שנה כיון דהכל עשה יפה בעתו למה יתודה והלא לא חטא כלל ולמה נקרא וידוי מעשר ע' בתוי"ט שמביא בשם החכם ספורני הטעם דנקרא וידוי והוא דרך הפשט רק אם השהה המתנות ומבערן אז מתודה לאחר הביעור ושייך לשון וידוי שאומר אף שלא עשה כראוי מכל מקום תיקן וביער הקודש וגם נתן כ"א לבעלים. ובזה ניחא לשון הר"מ מי שאין לו היינו בשעת הביעור דהכל תלוי בזמן הביעור אך לא משמע כן ובמצוה זו אני נבוך בכמה ענינים השי"ת יאיר עיני בתורתו ועוד חזון למועד. והנה הרהמ"ח כתב כאן ונוהג מצוה זו בזמן הבית ועובר ולא התודה בזמן הבית ביטל עשה מבואר דדעתו כהראב"ד דוקא בבית ולא כדעת הר"מ דנוהג אף שלא בזמן הבית נוטה מדרך הר"מ. והנה כל ישראל אף כהנים ולוים מתודים דיכולים לומר את האדמה אשר נתת לנו דנטלו ערי מגרש וגרים אינם מתודים דלא נתנו להם חלק בארץ כן מבואר במשנה ובר"מ כאן ואפשר בני קיני כיון דנטלו חלק בארץ מתודין לשיטת התוס' בב"ב דף פ"א ע"א גבי ביכורים. והנה נשים בודאי פטורים ממצוה זו דאין להם חלק בארץ כמ"ש לעיל בביכורים וכ"כ הרהמ"ח כאן דנוהג בזכרים. וצ"ע על הר"מ שלא כתב זה כאן ובה' ביכורים כתב דין נשים. ואם נשים פטורים ה"ה טומטום ואנדרוגינוס פטורים שלא נטלו חלק בארץ כמו גבי ביכורים ובלאו הכי הו"ל מ"ע שהזמן גרמא ופטורים רק לפ"ז הי' טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק אך מחמת שאין להם חלק אין מתודין בספק דהו"ל מיחזי כשיקרא כדאמרינן בב"ב ועוד דודאי לא נטלו כמ"ש לעיל אם כן אין קורין בודאי ולא מטעם ספק. והנה דעת רש"י בקדושין דף כ"ו ע"א דאף מי שאין לו קרקע חייב בוידוי והיינו דאין לו עתה בשעת הוידוי קרקע ויכול לומר על האדמה אשר נתת לנו דא"ד לביכורים דשם אומר שנתת לי והתוס' שם מביאין ירושלמי וכתבו וגם משמע מי שאין לו קרקע מתודה כגון פירות לקוחין עכ"ל וסיום דברי התוס' כגון פירות לקוחין א"י מאי ק' להו דאם הי' קשה להו מאין לו פירות דאפשר הי' לו קרקעות ופירות מן קרקע שלו ומכר הקרקע דה"א דאין מתודה כיון דא"י לומר עתה וברך את האדמה אשר נתת לנו כיון דאין לו עתה קמ"ל דמתודה כמו שפרש"י והסיום הזה איני מבין כעת וצריך עיון על כל פנים דעת רש"י ותוספות כאן דאף באין לו קרקע מתודה ודבריהם סותרים למ"ש בב"ב דף כ"ז דכתבו שם דאין וידוי בלא קרקע וכבר עמד בזה בעל תוי"ט בפאה ע"ש. והנה הר"מ לא הביא דין זה נראה דסבירא ליה דמתודה דאי אין מתודה הי' מביא זה והנה לשיטות דסבירא להו דצריך קרקע הדין אם קנה בזמן היובל או שאר ק"פ כביכורים ע"ש ותלמד כאן: