מנחת חינוך · סימן תר״ב

שנמנענו שלא להשהו' וכו'. מבואר בר"מ פ"ז מהלכות גניבה ובטוש"ע חוה"מ סי' רל"א. עיין לעיל במצוה רנ"ח בסדר קדושים שכתבתי דדברי הר"מ והרהמ"ח צ"ע מ"ש דאין לוקין מחמת לאו שאב"מ הו"ל לכתוב אם עשה המדה או המשקל לוקין כמ"ש הר"מ בב"י וב"י בפסח שאם הניח חמץ אינו לוקה אך חמצו או קנה לוקה דהו"ל מעשה גם טעם של הרב המחבר שאפילו עבר ושקל בהם לתשלומין ניתן וכו' הא חובל בחבירו בש"פ לתשלומין ניתן ואין לוקין ואם הכאה פחות מש"פ דלא ניתן לתשלומין לוקין ה"נ על השהי' דלא ניתן לתשלומין למה לא ילקה ע"ש באריכות. ואם תדקדק בדברי הר"מ שכ' כל מי שמשהה בביתו וכו' מדה חסירה וכו' עובר בל"ת ואפילו לעשות המדה עביט של מ"ר אסור נראה דהל"ת הוא רק אם משהה כדי לרמות אף שאין מרמה עובר על השהיה אבל במשהה שלא לרמות רק עושה עביט של מ"ר וכדומה אינו עובר בל"ת רק מדרבנן אסור שמא ירמה בו ועיין ברשב"ם בב"ב דף פ"ט ע"ב בד"ה שישהה וכו' נראה כן והל"ת זה ככל הלאוים ואינו בדבר שבממון אם לא שיקר בה רק השהה ונוהג בכל אישי ישראל וב"נ לענין שיהה ודאי אינו מוזהר וז"פ: