מנחת חינוך · סימן תר״ג

שנצטוינו לזכור מה עשה עמלק לישראל וכו' מבואר בר"מ פ"ה מה' מלכים. והנה המצוה לזכור בפה כמבואר בספרי ומובא בש"ס דילן במגילה זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך וכמדומה לי שראיתי בס' דרך פקודיך שהקשה מנלן זה דאפשר הוא בלב אך דהוא עשה ולא תעשה. והאמת כ"ה דעובר בעשה ולא תעשה אם שוכח כמ"ש הרהמ"ח ואין הספר בידי וצ"ע כעת. ולשון הר"מ ומ"ע לזכור תמיד וכו' נראה מדבריו דהוא מן המצות התמידיות כמו שמנה הרהמ"ח בהקדמת הספר באיגרת שיש מצות תמידיות ומדברי הרהמ"ח נראה דדי בפ"א כל ימיו ועיין בראשונים מ"ש בפ' זכור על כל פנים זה ודאי ברור דהמצוה ביחיד ג"כ מקיים רק פ' זכור בעשרה ובס"ת הוא מדרבנן אבל מן התורה די שיזכור בפה כל יחיד וז"פ. והרהמ"ח פוטר נשים ממצוה זו ונראה קצת דפוטר אותם מהלאו ג"כ ובר"מ אינו מבואר זה וצריך ראיה לפטור נשים ממ"ע שאין הזמן גרמא ובפרט במקום לאו ג"כ ומ"ש כי להם לעשות המלחמה ולא לנשים באמת מלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו כלה מחופתה כמבואר בש"ס ובר"מ פ"ז כאן גם מי עמד בסוד ד' ית' אם הטעם מחמת הנקמה דאפשר גזה"כ שנזכור שנאתו מאיזה טעם ואנחנו אין יודעים ואפשר אף בביאת משיחנו שיכרת עמלק מכל וכל ולא יהי' זכר להם מכל מקום הזכירה יהי' תמיד מ"ע לזכור ולא לשכוח ע"כ צ"ע דפוטר נשים ממ"ע זו. ונראה דכל אישי ישראל חייבים כמו כל מ"ע שאין הזמן גרמא כ"נ. והנה אם שכח עובר בעשה ובל"ת רק זכר בלב ולא בפה אינו עובר על הלאו רק לא קיים העשה ואם זכר לא עבר ומקיים מ"ע גם כן ופשוט: