מנחת חינוך · סימן ס׳, ד׳

ושואל שכלה זמן השאלה בודאי אסור להשתמש כי לא השאיל לו אלא על זמן ואם אינו משתמש בו ל"ה כשואל אלא דינו כש"ש כיון שנהנה מהנה. ופשוט דאם משתמש בו לאחר שכלה הזמן דינו כש"י בפקדון וגם במתה מחמת מלאכה בודאי חייב דהוי כשואל שלא מדעת דהוי גזלן. ועיין בנה"מ שם שכתב דלדידן בסתם שאלה שתבעו בכ"ז שירצה כ"ז שלא תבעו רשאי להשתמש בו ודינו כשואל משא"כ בשואל לזמן דלאח"ז אינו רשאי להשתמש בו כמ"ש ע"ש. והנה בעוש"ק כמו שאר שומרים שכתבנו לעיל דאין דין שומרים בזה רק בפשע הוא מחלוקת הראשונים עיין לעיל ה"ה כאן אין דין שואל בעשו"ק ואם רוצה להתחייב א"ע צריך קנין כמש"ל. ובנה"מ סי' ש"מ כ' דשואל יכול לחייב עצמו לשלם במתה מחמת מלאכה בדברים כמש"ל וכתב הטעם הא דאין השומר יכול לחייב עצמו בדברים יותר ממה שחייבה התורה אותו רק מחמת ההוא הנאה או בקנין היינו בדבר שרק השומר חייב ולא איש אחר אבל במחמת מלאכה שכל איש שעושה מלאכה בחפץ חבירו ונפסד חייב דהוי לי' כגזלן וכמזיק בידים רק השואל פטור דלהכי אושלי' אבל אם התנה שיתחייב מחמת מלאכה אם כן לאו להכי אושלי' וחייב דהו"ל כהתנה אם תמות מחמת מלאכה בטל השאלה אם כן ממילא חייב כיון דמתה מחמת מלאכה דידי'. ולפי זה ה"ה בעוש"ק בשאל ונפסד מחמת מלאכה והתנה שיהי' חייב מחמת מלאכה חייב בלא קנין כי בטלה השאלה וה"ל מזיק בידים אם כן לענין אונס צריך קנין בעוש"ק אבל לענין נפסד מחמת מלאכה חייב אפילו בלא קנין רק בדברים ע"ש ודבריו נכונים מאוד. וכבר כתבתי לעיל דהשומר לחו"ש יש דין שומרים לכ"ע אך בשומר לקטן יש שני דיעות דעת הר"מ דיש דין שומרים דאיש הכתוב בפרשה לא קאי על שומרים וי"ח דאין דין שומרים לקטן עיין לעיל. ונראה דאם שאל אצל שוטה כיון דשאלה הו"ל קנין פירות לזמן דהמשאיל נותן לו במתנה עיין ר"מ פ"א אם כן בשוטה שאין בו דעת ל"מ רשותו כלל ואסור להשתמש בחפץ שלו ואם משתמש אין לו דין שואל מדעת רק שלא מדעת וה"ל דין גזלן וחייב באונסים ומכ"ש אם מתה מחמת מלאכה דל"מ רשות השוטה כלום וה"ל משמש בחפץ חבירו שלא מדעתו אך בשאל מחרש דמדרבנן יכול להשתמש בו אם כן כיון דכל הנאה שלו ה"ל שואל וחייב באונסים ובמתה מחמת מלאכה פטור מדרבנן וכן בקיבל בשאלה מיד קטן שהגיע לעה"פ להר"מ דיש דין שומרים לקטן יש לו כל דין שואל ובמחמת מלאכה פטור מדרבנן דהקנאתו מהני מדרבנן. אבל אם שאל מקטן שלא הגיע לעה"פ יש לו דין שואל שלא מדעת דה"ל גזלן כמו בשוטה וחייב בכ"ע. ולשון הר"מ פ"ב מה' שכירות ה"ז קטן שהפקיד או השאיל לגדול הרי הגדול נשבע וכו' נ"פ דמיירי בקטן שהגיע לעה"פ דבפחות מזה גבי שאלה לא הוי שואל כלל ול"ש שבועת השומרים דמחמת מלאכה מתה דגם מחמת מלאכה חייב דה"ל גזלן דשואל שלא מדעת הוא כנ"ל ברור. והא דלא פירש הר"מ כי הוא דבר פשוט וסמך על המבין. ולדעת החולקין וסוברים דאין דין שומרים לקטן אם שאל מקטן אפילו הגיע לעה"פ במחמת מלאכה פטור דאדעתי' דהכי מושלי ורשות דידי' מהני וגם פטור מאונסים דאין דין שומרים כלל לקטן. ועיין במח"א הל' שומרים סי' יו"ד כתב דקטן שהשאיל לגדול לכ"ע יש דין שואל דבשאלה לא כתיב איש עכ"ל. ולדידי נראה דבאמת מן התורה ל"ש כלל דין שאלה בקטן כי לד"ת אין מעשה קטן כלום וה"ל שואל של"מ. ויש לו דין גזלן חייב אף במחמת מלאכה. וע"ש שכתב דאם הקטן השאיל עצמו יש לו דין שאלה בבעלים ובאמת מן התורה כיון דה"ל שואל של"מ והוי גזלן ל"ש דין שב"ב כלל רק האידנא בתר תקחז"ל דקטן שהגיע לעה"פ יכול להקנות אם כן שאלה דידי' מהני מדרבנן ופטור במחמת מלאכה וחייב באונסים וה"ל עלי' דין שואל וצריך לישבע אבל בד"ת ל"ש כלל דין שאלה בקטן ול"ש כלל לומר כיון דלא כתיב איש גם קטן בכלל כי לא משכחת שאלה אצלו מן התורה כמ"ש וז"ב ב"ה. ובגוף הדין אי שייך שאלה בבעלים גבי קטן שהשאיל לבי נוקפי כיון דמה"ת ה"ל השואל כגזלן ול"ש כלל שב"ב דיפטר וגם מחמת מלאכה רק דחז"ל תיקנו דמעשה הקטן במכירתו ומתנתו קיימת משום כדי חייו אם כן יכול להשאיל ומחמת מלאכה פטור דזה הוי כמתנה אבל לענין שאילה בבעלים דזה הוי גזירת הכתוב למה יתקנו חכמינו זכרונם לברכה שיהי' פטור אפילו מפשיעה ולא אוקמי' אד"ת דמה"ת הו"ל גזלן ול"ש בבעלים כלל די שעפ"י תקנתם פטור במחמת מלאכה אבל לתקן כעין גזירת הכתוב דבבעלים יפטור א"י למה יהי' התקנה כן ע' סי' רל"ה.