מנחת חינוך · סימן ס׳, ג׳

ואם משאיל לחבירו סתם בלא זמן קבוע יכול המשאיל לתבעו בכ"ז שירצה ול"א סתם שאלה ל' יום כמו הלואה אלא ניתן ליתבע תיכף כ"ה דעת הר"מ ורוב מהראשונים ע' סי' שמ"א ואם שאלו לזמן קצוב כיון שמשך השואל אין המשאיל יכול לחזור בו עד סוף הזמן דשואל קנה הגוף לפירותיו עד סוף הזמן עיין בלשון הר"מ פ"א מה' הנ"ל ה"ה. ונ"פ דהשואל יכול לחזור תוה"ז וא"ד לשאר שומרים המבואר בסי' רצ"ג דא"י להכריח לקבל תוך הזמן דא"ל קבלת השמירה עד הזמן דשם הוא לטובת המפקיד אבל כאן הזמן הוא לטובת השואל ע"כ יכול לחזור תוה"ז ודינו כמו בע"ח ע' סי' ע"ד. וכן שוכר דינו ג"כ כשואל וה"ל כלוה ע' סי' ע"ד דהזמן לטובת הלוה וה"נ. ובשואל לזמן ומת השואל תוה"ז היורשים משתמשים בחפץ עד סוף הזמן ואף שמשתמשים בו מכל מקום פטורים מאונסים כיון דהם לא שאלו החפץ ובירושה משתמשים ע"כ פטורים אבל דינם כש"ש אפילו לא נשתמשו בו ועש"ך. ושוכר בלא נשתמש בו אינו כש"ש ע' ב"י שמ"א ובש"ך. וענה"מ כ' דדוקא בלא נתן האב שכירות ע"כ בלא נשתמשו היורשים אינם כש"ש אבל אם האב פרע השכירות הוי כשומר שכר כיון דיש להם רשות להשתמש ע"ש מלתא בטעמא וגם כ' הא דבשואל חייבים היורשים כשומר שכר דווקא בידעו שהוא שאול אבל כסבורים של אביהם הוא פטורים אף מפשיעה כמו בסעיף שאח"ז ואפילו בהניח אחריות נכסים דוקא בטבחוהו ואכלוהו אבל אם פשעו ונגנב פטורים דאינם שומרים כלל בלא ידעו ע"ש מלתא בטעמא. והנה בהניח אביהם אחריות נכסים ומתה ביד היורשים דעת הר"מ דחייבים ועי' במ"מ וש"ע דהרבה ראשונים חלקו עליו והוא אריכות גדול אין כאן מקומו.