מנחת חינוך · סימן ס׳, א׳

לדון וכו' דיני המצוה כו'. עיין ר"מ ה' שאלה ופקדון ובטוש"ע ח"מ סי' ש"מ עד שמ"ו ואכתבם בקיצור. השואל מחבירו בהמה או כלים ושאר מטלטלים שגופן ממון להשתמש בו או לכל הדברים או לדבר מיוחד חייבה התורה להשואל אף באונסים כיון דאינו נותן שכר וכל הנאה שלו רק אם נפסד (או) מחמת מלאכה פטור דלאו לאוקמי בכילתא שאל והר"מ בפ"א מה' הנ"ל חילק בין בשעת מלאכה או שלא בשעת מלאכה ועיקר החילוק אם מחמת מלאכה פטור. ועיין במ"מ וכ"מ וכ"ה בש"ע ובדברי הרהמ"ח כאן דהכל תלוי במחמת מלאכה ודוקא אם לא שינה מהמלאכה ששאל בשבילה אבל אם שינה ועשה מלאכה אחרת ואפילו קלה ממלאכה ששאלה בשבילה חייב ועסמ"ע כ' דוקא אם יש קצת לתלות דמחמת השינוי מתה ע"ש. וע"ש בש"ע ס"ג דעת המחבר דאף דהאונס הי' יכול לבא שלא מחמת מלאכה כגון ששאל בהמה לילך דרך ידוע ובאו לסטים או חיות ואנסוה ה"ל כמחמת מלאכה והרב בהגהה מביא חולקין דזה לא הוי מחמת מלאכ' דבלא הליכת הדרך הי' יכול לבא האונס הזה ובש"ך מסכים לדעה זו עפ"י דעת הרמב"ן דהעיקר דפטור מחמת מלאכה הוא הטעם מחמת פשיעת המשאיל דהשאיל' למלאכה שא"י לסבול אם כן בכה"ג לא פשע המשאיל כלל ע"כ חייב רק אם בא לה האונס מחמת המלאכה ע"ש. והנה בשאל כלי של כסף והי' של זהב אם חייב רק בשל כסף כמו כל השומרים די"ל נטירות' דכספא קיבל ולא דהבא ה"נ. או אפשר כיון דכל הנאה שלו א"צ לקבלתו וחייב בכ"ע עקצה"ח סי' רצ"ב מבואר בדבריו דגם גבי שואל א"ח רק בנודע לו שהוא של זהב ונשתמש בו אח"כ חייב אבל בלא נשתמש א"ח דנטירותא דדהבא לא קיבל עלי' ובס' מח"א ה' שאלה סי' א' פלפל באורך אם בשואל בקבלתו תליא מילתא או לא ואפילו לא גמר להשתעבד משועבד מחמת דכל הנאה שלו ע"ש ותלמד משם לכאן. והנה כתבנו לעיל הדינים דהשומרים יכולים לחייב עצמם יותר מדינים שפסקה להם תורה בדברי' בעלמא כגון ש"ח להיות כשואל. ועיין כאן בקצה"ח מביא מחלוקת הפוסקים אי שואל יכול לחייב עצמו במתה מחמת מלאכה בדברים בעלמא וכ' דזה תלוי בשני תי' התוס' פ' הזהב על הא דש"ח יכול להתנות בדברים ובעשו"ק בעי קנין וכתבו דבשומרים בעי שבועה לא בעי קנין אבל עשו"ק דפטורי אף משבועה בעי קנין אם כן כאן דחייב שבועה יכול להתחייב יותר מדינו בדברים בעלמא ותי' השני שכתבו הא דמתחייב כשואל כסבורים העולם שהשאיל לו ובההוא הנאה משעבד נפשי' אם כן טפי משואל לא משעבד וכן לתי' הש"ך שכתבנו לעיל ג"כ טפי משואל לא משעבד אם כן א"י לחייב עצמו מחמת מלאכה וע"ש שהביא ד' הראשונים בזה ובנה"מ שם דעתו דיכול לחייב עצמו.