מנחת חינוך · סימן ו׳, ז׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וע' זבחים ע"ח ע"ט דאפילו רשב"ל דסובר איסורים מבטלין זא"ז ותלוי בדין אם מצות מבטלין זא"ז ופליג על ר' אלעזר דסובר כשם שמצו' אין מבטלין זא"ז כך איסורין א"מ. מכל מקום איסורים א"מ זא"ז אלא במינים שוים כמו פיגול ונותר דשניהם שוים בטעמא אבל אם אין שניהם שוים בטעמא כיון דנ"ט ברוב דאוריית' א"מ זא"ז וע"ש דיוצא י"ח מצה בעושה עיסה מן האורז ומן החיטים אם יש טעם דגן ולא מבטלה אורז למצה ובתוד"ה אלא הקשו היאך אמר הילל לא לכרוך בזה"ז מצה ומרור דרשות דהיינו המרור בזה"ז מבטל למצה הא באינו מינו א"מ ותי' דבמרור חוזק המרירות מבטל הרשות למצוה וע"ש בסוף הסוגיא ברש"י דהי' כורך פסח מצה ומרור ופירש"י ולא אמרינן דהמרור מבטל להמצה ולא כתב דיבטל זה לזה מוכח ג"כ דדוקא מרור או אפשר דבר חריף ע' מנחות גבי דאפיש לה תבלין אם כן לפ"ז אם אוכל עם מ"ע איזה דבר הרשות א"מ המ"ע ה"נ גבי פסח רק אם אכל מרור אבל אם אכל דבר אחר אפילו של רשות יצא ודוקא דבר שאינו מינו אבל אם אכל מינו כגון שאכל בשר חול עם הפסח ממין בשר הפסח מבטל הרשות להמצוה אך אם אכל בשר אחר קודש עמו יצא דמצות א"מ ואף רבנן ס"ל דמצות א"מ עיין במלחמות בפסחים ובתוס' בסוגי' שם.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.