מנחת חינוך · סימן ו׳, כ״ג

וכ"ג בכל התורה. ולכאורה למה המתין הרהמ"ח עם הכלל ע"כ ולא כ' במצות עשה הקודמות ואפ"ל דשם אינו חידוש דאפילו בכפי' נעשה המצוה בשלימות כגון פו"ר דמ"מ היה לו בנים או נימול בשר ערלתו ונתקדש החודש או נשחט הפסח אבל כאן אם יאכל ע"י כפי' אינו נהנה והוי שלכד"א או שלא בכוונה קמ"ל דכופין אותו שיקיים ואם מקיים בשלימות עיין ר"מ פ"ב מה' גיטין. ובכלל מ"ע זו נכלל ג"כ לאו הבמ"ע והיינו אם אוכל פסח ביום ע"פ עובר בלהמ"ע דכתיב ואכלו וכו' בלילה ולא ביום ולהבמ"ע עשה ע"כ עובר בעשה באוכל ביום עיין פסחים מ"א ומ"ב דאם אוכל כזית צלי מבע"י עובר בעשה ור"י ס"ל דעובר ג"כ בל"ת והר"מ כאן פסק כחכמים דא"ע רק בעשה וער"מ פ"ה מה' עירובין ה"ז ובכ"מ ומ"ל שם. והר"מ והרהמ"ח אין מונין זה לעשה בפ"ע דנכלל זה בכלל מ"ע דאכה"פ והרמב"ן ז"ל מונה זה לעשה בפ"ע ועיין כאן במ"ל ובסה"מ להר"מ והרמב"ן ואין כאן מקומו.