מנחת חינוך · סימן ו׳, כ״ד

והנה במה שכ' לעיל תחלת המצוה לענין אכילה גסה הראו לי הלומדים בתוס' פסחים ק"ז ע"ב ד"ה דלמא כתבו דאין לקרותו רשע כיון שקיים מצות פסח אף שלא קיים מצות אכילה אכ"פ לא מעכבא ותמהו נהי דאכילת פסחים ל"מ היינו לענין חיוב פ"ש אבל בודאי הוא מ"ע בפ"ע כמבואר בר"מ והרהמ"ח כאן אם כן הוי בודאי רשע דאינו מקיים מ"ע. ואמרתי להם דבעשה שעבר אינו רשע דהוי בשוא"ת ע' חו"מ סי' ל"ד דרשע כתיב בתורה לפסול לעדות וכ' האחרונים שם דעבר על עשה אינו פסול ועיין בנה"מ שם ע"כ דלא מיקרי רשע. וגם בלאו שאב"מ כ' האו"ת שם דכשר לעדות דלא נקרא רשע דהוי שוא"ת מכ"ש בעבר על עשה בשוא"ת ובשבועות י"ג אמרינן אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה מבואר אף בעשה ה"ל רשע ואין לחלק בין עשה לעשה ועיין בה' תשובה וצ"ע ד' האחרונים בה' עדות. ואפשר דבלשון תורה אין רשע רק בחיוב מיתה או מלקות עיין ר"מ דנלמד מדכתיב אשר הוא רשע למות וכתיב והיה אם בין הכות רשע ע"כ בעדות כשר מן התורה אך בדברי קבלה נקרא רשע. על כל פנים צ"ע דהת"ו כאן דפושעים בד"ק הוא וצ"ע וד' המהרש"א שם שמבואר למעיין דאכילת פסחים אינה מצוה ודאי תמוהים ע"ש.