מנחת חינוך · סימן ו׳, כ״א

נראה דמנוים על הפסח אם א' אוסר חלקו על חבירו ל"מ לדעת הר"מ דפסק ביש דין חלוקה כ"א מותר בחלק שלו לאחר שחלקו עיו"ד סי' רפ"ו ור"נ פ' השותפים אם כן כ"א נוטל חלקו ואוכל אך בחלק חבירו אינו אוכל לכאורה ולדעת הרשב"א דאין ברירה אף כה"ג אינו אוכל אף חלק שלו. אך באמת אין אדם יכול לאסור כלל חלק פסחו על שום ב"י כי אף דקיימא לן כריה"ג דקדשים קלים ממון בעלים הוא מכל מקום לאחר שחיטה אף ר"י מודה דממון גבוה הוא רק משלחן גבוה קזכו ע' בסוגי' דהמקדש בחלקו אם כן אינו שלו כלל וא"י לאסור דבר שאינו שלו על חבירו ומ"ל ממון חבירו או ממון גבוה דאינו שלו רק אם הדירו בעודו הפסח חי כיון דממון בעלים הוא הדין כנ"ל ותלוי בשיטות הנ"ל. אך נראה אף דהר"מ מתיר ביש בו דין חלוקה לכ"א חלקו לאחר החלוקה מכל מקום באוסר חלקו בפסח מחיים אסור אף בחלק שלו כיון דאז ינקי חלק מחלק ואסור אף אם יש ברירה כמבואר במס' יום טוב דבהמה בשותפות אסור לכ"א להוליך חלקו וכ"פ באו"ח סי' שצ"ד אם כן בבע"ח שאסר א' על חבירו חלקו אסור לאח"ש אף חלק שלו וצ"ע ביו"ד סי' רכ"ו שלא ביארו בהדיא דבבע"ח אסור ביש בו דין חלוקה.