מנחת חינוך · סימן נ״ט, ו׳

והנה כתבנו לעיל דדעת הר"מ דשייך דין שומרים לקטן לכ"ע מכל מקום נ"ל דדין שוכר ליתא בשוטה דלא יוכל להשכיר כמו דלא יוכל למכור וגם בקטן אם לא הגיע לפעוטות אין מעשיו כלום רק בהגיע לעונת פעוטות מהני מדרבנן עי' סי' רל"ה ובלא הגיע אף מדרבנן ל"מ אם כן אפשר כיון דאין מעשיהם כלום וה"ל משתמש שלא מדעת כמו שואל שלא מדעת דה"ל גזלן וחייב אף באונסין כיון דהרשות ל"מ כלל כי אינם בני דעת כלל כנ"ל ומכל מקום צ"ע ועי' מח"א בהלכות שומרים פלפל בדין שומר לקטן דלדעת הר"מ יש לו דין שומר אם החזיר השומר לקטן אם חייב דהוי בפשיעה דהוא אינו בן דעת ואפשר ג"כ דהוי כמזיק בידים וחייב לכ"ע ע"ש. ובהלכו' שאלה ופקדון סי' ח' ובה' שומרים הוא בסי' ט' וע"ש שכ' דכ"ז בלא הגיע לעונת הפעוטות אבל בהגיע לעונת הפעוטות יכול להחזיר לקטן דלא כמהרי"ט וע"ש בהגהה כ' בש"ס לא מצא הדבר מפורש אם יכול להחזיר אף בהגיע לעה"פ ויש לפלפל בדבריו אך צריך אריכות גדול. ונר' פשוט דש"ח לקטן אף דמתנה ש"ח להיות כשואל לא מהני דהטעם מבואר בש"ס פ' הפועלים בההוא הנאה דנפק עלי' קלא דגברא מהימנא הוא כו' וזה ל"ש במקבל פקדון מאלו דלאו בני דעה נינהו ולא נפק עלי' קלא משום זה. אך בש"ש להשי' שכתבנו לעיל דמהני אם כן משעבד נפשו בשכר שמירה מהני לקטן ג"כ ועמש"ל בשם הג"א דבש"ש ל"מ כלל תנאי זה. ועקצה"ח סי' רצ"א כתב דבשוכר לזמן ומתנה להיות כשואל ל"מ אלא בשעה שקיבל השמירה אבל אח"ז ל"מ תנאי כיון דהנאה כבר עברה אם כן במאי משעבד נפשו בשלמא בש"ש וש"ח כיון דהרשות ביד המפקיד ליטול פקדונו בכ"ז כי הזמן לטובת המפקיד אם כן בכ"פ יש לו הנאה מה שמניח הפקדון אצלו אבל בשוכר דאין המשכיר יכול לחזור תוה"ז ליכא הנאה וא"י לחייב עצמו בדברים רק בקנין וה"ר לזה מהש"ס ע"ש. ושוכר שכלה הזמן הוא כש"ח כמש"ל והרבה דינים תלמד לכאן מש"ח לש"ש יעו"ש. ומ"ש הרהמ"ח דיני פועל הם נכללי' בדיני שוכר ויבוארו אי"ה בפ' קדושים ודין אומן שקלקל עש"ס ור"מ וח"מ סי' ש"ו ודיני שוכר בבעלים יבוארו אי"ה במצות שואל ודין שומר שמסר לשומר ע' סי' רצ"א. ומה שהביא בשם הרמב"ן הא דאין השוכר רשאי להשכיר הוא במטלטלים הוא דעת הר"מ פ"ה מה' שכירות. ומ"ש ונוהגת בזכרים הוא לענין הדין אבל לענין תשלומין נוהג בכל האישים.