מנחת חינוך · סימן נ״ט, ב׳

ול"ד אם המפקיד נותן לו שכר שמירה הוה ליה שומר שכר אלא אפילו אינו נותן לו שכר שמירה אם נהנה הנפקד ה"ל שומר שכר כגון אומן שנותן לו לעשות איזה דבר הן כלי או ד"א ונותן לו שכר אף דנותן לו השכר על המלאכה ולא על השמירה מכל מקום בההוא הנאה דיהיב לי' המלאכה להשתכר ה"ל ש"ש וסמ"ע סי' ש"ו דעתו דדוקא קבלן ה"ל ש"ש ולא שכיר יום ועש"ך השיג עליו דבכ"ע ה"ל ש"ש. וכן המפקיד אצל חנוני או שלחני מעות מותרים דרשאי להשתמש בהם אף דעדיין לא נשתמש בהן מכל מקום בההוא הנאה דיש לו רשות להשתמש ה"ל ש"ש אפילו קודם שנשתמש ע' ש"ס וש"ע סי' רצ"ב וכן שואל חפץ שכלתה זמן השאלה ועדיין הוא אצלו ה"ל כש"ש כיון דנהנה מהנה עש"ע ור"מ סי' שמ"ג. וכן שומר אבדה דעת הר"מ דהוי ש"ש משום פרוטה דר"י דקעביד מצוה וכן מלוה על המשכון אפילו היתרון על דמי החוב ה"ל ש"ש משום פרוטה דר"י והרבה חולקין ופסקו כרבה דל"ה ש"ש משום דעוסק במצוה ע' סי' ע"ב וסי' רס"ז. וער"מ פ"י מה"ש במ"ל בשם מהרש"ך דמלוה על המשכון דה"ל ש"ש משום פרוטה דר"י להסוברים כן מכל מקום חלוק דינו מש"ש שנוטל שכר כגון אם נטר כדנטרי אינשי דש"ש חייב מבואר הטעם בש"ס דלהכי יהיב לי' אגר לנטורי יתירתא אבל במשכון דהוא רק ש"ש משום פרוטה דר"י והמפקיד אינו נותן לו שכר ל"ש לומר להכי יהיבנא לך אגר כו' ופטור אם נטר כדנטרי אינשי ובמ"ל השיג עליו ובקצה"ח ע"ב סק"ה הסכים לרש"ך. ופשוט דלהרש"ך ל"ד שומר אבידה אלא ה"ה אומן ודומי' שכתבנו לעיל א"ח אם נטר כדנטרי אינשי. וכן אם מתנה ש"ח להיות כש"ש ג"כ פטור לפ"ז אם נטר כדנטרי אינשי ודו"ק.