מנחת חינוך · סימן תקפ״ג, ב׳

ואם עבר וחבל כלים של א"נ כתב הר"מ כאן וז"ל ואם חבל מחזיר בע"כ ואם אבד המשכון או נשרף קודם שהחזיר לוקה עכ"ל וכ"כ הרהמ"ח וכ"כ לפני זה גבי בגד אלמנה ולא כתב טעם דאם מחזיר אינו לוקה אך אח"ז גבי נכנס לביתו כו' כתב דאינו לוקה שהוא ניתק לעשה שנא' השב תשיב כו' ואם לא קיים העשה כגון שנאבד המשכון או נשרף לוקה מבואר כ"ז דאיתא בחזרה אינו לוקה מחמת לאו הנל"ע וכאן לא כתב טעם זה דנל"ע גם אח"ז כתב דמחזיר בעת שצריך כגון הכר בלילה והמשכון רק שלא ישמט ולא יעשה מטלטלין כו' וכאן כתב סתם מחזיר בע"כ נרא' דמחזיר אף באין הלוה צריך דלא אהני מעשיו כלל וצריך להחזיר תיכף ול"מ לענין שמיטה ולענין מטלטלין ועיין בסמ"ע כאן שהאריך וכתב דגם דעת הר"מ בד"ז דהו"ל נל"ע וא"צ להחזיר רק בעת צרכו ואין שמיטה משמטת הכלל דד"ז דא"נ ובגד אלמנה שוה לגמרי לדין משכנו בע"כ שכתב הר"מ אח"ז וסמך כאן על מ"ש אח"ז ע"ש שהאריך בזה וכ"כ הרב המגיד בדעת הר"מ דהוי נל"ע. אך הלחם משנה מביא דברי הריב"ש דדעתו בדעת הר"מ דמחזיר מיד ולא בעת הצריך לו דוקא והטעם משום דקיימא לן כרבא אי עביד ל"מ והעשה דהשב כו' דמחזיר בשעת הצורך הוא רק במשכנו שלא ברשות גלי קרא השב כו' דמאי דעביד מהני כמבוא' בסוגיא שם מבואר דעת הריב"ש דהר"מ ס"ל דאלו הלאוין דבגד אלמנה וא"נ אינו נל"ע כלל דלא כתיב השב כו' רק דצריך להחזיר מחמת דאי עביד ל"מ וא"כ צריך להחזיר תיכף וכ"כ התוס' בדף קט"ו ע"א בד"ה וחייב כו' דלאו זה דא"נ אינו נל"ע כלל דלא כתיב השב כו' רק דצריך להחזיר מחמת אעל"מ ועיין בלחם משנה מה שתמה על הריב"ש ודבריו תמוהים מאד וא"ר להאריך המעיין יבין ואין הריב"ש בידי לעיין רק כמו שמובא בלחם משנה ובסמ"ע. אך תמי' לי האיך אפשר לומר דסובר הר"מ דאלו הלאוים דבגד אלמנה וא"נ ל"ה נל"ע רק דמחזיר מחמת ל"מ אם כן האיך כתב הר"מ דמחזיר ואם אבד או נשרף לוקה מבואר דאם הוא בעין אינו לוקה ולמה לא ילקה כיון דל"ה נל"ע ולאו הניתן לתשלומין לא ס"ל להר"מ כאן דס"ל דאם נשרף לוקין ואמאי לא ילקה אף שהוא בעין הא כן ס"ל לרבא דאי עביד ל"מ ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וכן בתוס' הנ"ל משמע דלקי בכ"ע ולמה לא ילקה וע"כ צ"ל כדעת הסמ"ע דהר"מ ס"ל דנל"ע דלא כדעת התוס' ע"כ ניחא דאין לוקין אם מחזיר ע' בדבריו ודין חזרה סמך על מ"ש בלאו דלא תבוא כו'. והנה הראב"ד השיג על הר"מ בדין לא תבוא אל ביתו כו' דסובר הר"מ דאם נשרף לוקה והוא ז"ל השיג עליו דאינו לוקה דניתן לתשלומין ובמצוה דכאן גבי א"נ ובבגד אלמנה לא השיג עליו והרב המגיד בבגד אלמנה דכתב הר"מ דאם נשרף לוקה כתב דהראב"ד חולק במלקות ולמטה יתבאר דעתו דהראב"ד סובר דבכל אלו אין לוקין וכ"כ גבי א"נ בד"ה ואם אבד כו' ולפי זה דברי הראב"ד תמוהים הא בא"נ מבואר להדיא בש"ס כאן דחייב משום שני כלים וחייב שתים ושלש עיין בסוגיא ולהראב"ד אין כאן מלקות כלל וכבר תמה בזה הלחם משנה. ולולי דברי הרב המגיד הי' נ"ל דהראב"ד ס"ל דשיטת התוס' דלאוין הללו לא הוי נל"ע דלא כתיב גבייהו השב כו' ע"כ לא השיג הראב"ד על הר"מ במ"ש דלוקין דבאמת לוקין וקושיתינו כל קושיא יש לה תירוץ. אך בד"ז דלא תבוא דהוי ודאי נל"ע ומפורש בש"ס דמכות לגירסתינו דאין לוקין דהו"ל ניתן לתשלומין בזה השיג על הר"מ שמחייב מלקות וסובר דאינו חייב בשום אופן דל"מ מלקות כנלע"ד. ודברי הרהמ"ח צ"ע דכאן הביא ד"ז דאם נשרף חייב מלקות ולא השיג כלל ובמצוה תקפ"ה גבי לא תבוא כו' וכן במצוה תקצ"א גבי בגד אלמנה מביא זה בשם הר"מ דאם נשרף לוקין ותמה על הר"מ הא אין לוקין ומשלם וכאן שתק ולא השיג ומ"ש זה מבגד אלמנה. והנה לשון הר"מ לא יחבול כלים שעושים בהם א"נ כגון רחים ועריבה ויורה כו' אח"ז כתב חבל כלים הרבה של א"נ כגון שחבל עריבה ויורה כו' ע' בלשונו ובל' הרהמ"ח ונ"ל הדינים כ"ה. החובל איזה כלי של א"נ חייב מלקות אם התרו בו משום לאו דלא יחבול רחים ורכב דכי נפש הוא טעם על זה אם כן כל א"נ בכלל אבל אם התרו בו משום לאו דלא תחבול כי נפש כו' אינו התראה דלאו כי נפש הו"ל לאו שבכללות ואין לוקין כסברת ר"י בגמ' והר"מ פוסק כר"י עיין בגמ' וכבר כתבתי כ"פ דלהר"מ צריך להתרות מפסוק הלאו ומכש"כ אם התרו בו מפסוק אחר שאין לאו על ד"ז שעושה לכ"ע לאו התראה היא ה"נ כי נפש אינו הלאו רק לא כו' דחייב כו'. וג"כ נראה אם חבל יורה וכדומה אם התרו משום לאו לא יחבול רחים ורכב ג"כ אינו התראה כי לאו רחים ורכב הם וסובר דאחוכי מחייכי בו אך צריך להתרות מכל הפסוק לא יחבול רחים ורכב כי נפש כו' והכל בכלל אך אם חבל רחים ורכב די התראה מפסוק רחים ורכב וז"פ. מ"ש לעיל דבא"נ אינו לוקה משום הלאו כי נפש לחוד צ"ע דאפשר כיון דמבוא' דקאי על שאר דברים לוקין משום זה לחוד. ואם חבל כמה אנשים לכ"א כלי א"נ לוקה הרבה מלקיות אף בהתראה אחת דהוי גופים מחולקים וז"פ בכל ח"ל כמו בגד אלמנת ראובן ושמעון וכן כהן שבא על הרבה גרושות וכדומה וז"פ מאד. ואם חבל הרבה יורות ביחד שהם מין א' לגמרי דהם כלי בישול פשיטא שאינו חייב אלא מלקות אחת דאין כאן גופים מחולקים והוי כמו שאוכל כמה זתים טריפה בב"א דאינו לוקה אלא אחד עיין במכות. ואם חבל בזאח"ז אם התרו בו על כל או"א חייב כ"פ כמו נזיר שהי' שותה כ"פ אינו חייב אלא א' אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל פעם עי' במכות בסוגיא שם דנזיר שהיה כו' ואם חבל בב"א או בזאח"ז בהתראה אחת שני מיני כלים של א"נ כגון כלי בישול וכלי טחינה כו' מבוא' בר"מ כאן דלוקה על כל מין. ולכאורה קשה למה ילקה כיון דאין כאן גופים מחולקים והכל בכלל לאו דכלי א"נ וכמו בי"ט דעושה כמה מלאכות בהתראה אחת א"ח אלא אחד כמבוא' במכות דאין חילוק מלאכות לי"ט כיון דכולם הם בכלל מלאכה והוי ש"א ה"נ למה יתחייב על כל מין ומין וצ"ל בשלמא גבי י"ט אין כאן רק לאו אחד אבל כאן דהתורה כתבה שני לאוין בכלים מחולקים כמו רחים ורכב חזינן דהתורה חייבה על כלים מחולקים הרבה מלקיות ע"כ חייב על כלים מחולקים. ולפי זה צ"ע על דברי הר"מ בסמ"ק שמובא בדברי הרהמ"ח שכתב דאם משכן כלי טחינה וכלי לישה כו' חייב על כל כלי וכלי וזה מה שאין צריך לדבר בו דהוי כמו שחבל בגד אלמנת ראובן ובגד אלמנת שמעון כו' מה ענין זה לזה דבגד ראובן ושמעון הוי אנשים מחולקים ובכל הלאוים כה"ג חייבים אבל הרבה כלים דגבי י"ט כה"ג פטו' למה יתחייב כאן וע"כ מוכח מרחים ורכב והאיך הוא דבר פשוט כיון דאין גופים מחולקים והו"ל כמו הרבה מלאכות בי"ט או הרבה נבילות וצריך עיון גדול. ומ"ש ואם חבל רחים לוקה אחת וכן רכב ואם חבל שניה' כאחד לוקה ב' מלקיות אף דשניהם משמשים מלאכה אחת ובצירוף שניהם נגמר הא"נ גזה"כ דלוקין שתי מלקיות כמו שחובל שני מיני כלים ג"כ קשה דתלה תניא כו' דחובל שני כלים מנ"ל אם לא מרחים ורכב כמ"ש.