מנחת חינוך · סימן תקע״ה, ד׳

י"ג. לקט שכחה ופאה דדין אחד להם ע"כ נחשבים לאחד וה"ה פרט ועוללות. והנה אם מניח הפיאה או הלקט והשכחה אין מחויב לחזור על העניים אפילו לשיטת התוס' אפילו בכמה רגלים דהמצוה הוא רק לעזוב אבל לא שיתן הבעה"ב לעניים רק מיירי בשקל לנפשי' דצריך להחזיר וליתן לעניים ועובר על ב"ת אם אין נותן. והקשו התוס' בסוגיא זו במאי מיירי אם קיימי עניים בעת שליקט לעצמו הא עבר תיכף בב"ת ואי לא קיימי עניים מותר לשקול לנפשי' וא"צ להחזיר לעניים דקיימא לן לעני וכו' ולא לעורבים וכו' והנה קושיא זו הקשו לשיטתם מאי חשיב בברייתא צדקה היינו בדלא קיימי עניים ועוברים בג"ר ע"כ כאן נמי ואי לא קיימי עניי' א"צ ליתן לעני כלל אבל לשיטת הרשב"א דצדקה אפילו בקיימי עניים אינו עובר רק בג"ר אם כן מיירי כאן בקיימי עניים וכן לשיטת הר"ן דחשיב צדקה אף דעוברים לאלתר אם כן חשיב גם כן לשו"פ דעוברים לאלתר ולשיטת הרהמ"ח דלשו"פ בכ"ע עובר בג"ר ג"כ ניחא ונראה לשי' התוס' או להר"ן דקאי תיכף בב"ת היכי דקיימי עניים אם כן בלקט לעצמו ויש עניים לוקין אותו משום לאו דב"ת דהו"ל יש בו מעשה דהא לקט או להר"ן דקאי תיכף בב"ת היכי דקיימי עניים אם כן בלקט לעצמו ויש עניים לוקין אותו משום לאו דב"ת דהו"ל יש בו מעשה דהא לקט ועשה מעשה כמו דאם לא נתן כגון שנשרף חייב מלקות עיין בר"מ פ"א מה' מ"ע ה"נ הו"ל מעשה לענין ב"ת כמ"ש הר"מ פ"ה מהלכות נזירות דנזיר שטימא עצמו לוקין משום ב"ת דעשה מעשה ה"נ אך דהר"מ לא הביא זו נראה דס"ל בלשו"פ עוברים בג"ר אם כן לא הוי מעשה אך הי' להר"מ לפרש לחלק בין צדקה ללשו"פ גם צ"ע על הר"מ פי"ט מהלכו' סנהדרין שחשב לאוין הלוקין ולא חשב הלאו דב"ת דלהר"מ לוקה על הלאו הזה כמו גבי נזיר שטימא עצמו וצ"ע. והנה לכל הדינים לענין הלאו והעשה תלמד ממ"ש לעיל (אך אם נאמר דאם הי' בתחלה) והדברים עתיקים. י"ד. מעשרות פירשו בתוספות מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני והקשו הא קבע הכתוב זמן בשנה רביעית ובשנה השביעית ומבואר במשנה גם כן ערב יום טוב הראשון וכו' ביעור ותירצו דעל מעשרות אינו בב"ת בלא הפריש רק בהפריש והביעור הוא שחייב להפריש כי לא מצינו לענין ב"ת רק קרא אחד ומוקמינן על אפריש וכו' עוד תירצו דאפשר עוברים אף בלא אפריש רק בלא נתמרח אינו עובר. ועוד תירצו דאפילו אם עוברים בכל גוונא וכו'. על כל פנים התוס' ספוקי מספקא בזה אם עוברים קודם הפרשה אבל באפריש פשיטא להו דעוברים. והר"מ כ' מעשרות וסתם הדברים. ועי' בס' טר"א שהשיג על התוס' במ"ש דבלא אפריש אינו עובר ודעתו דאף בלא אפריש ג"כ עובר כיון שמחויב להפריש ע"ש. ובעיקר הדין שכתבו התוס' דעל מע"ר עוברים בב"ת השיג ג"כ בעל טר"א דמע"ר הוי כמתנות כהונה כמו פדיון הבן וכפדיון חמור דאינו עובר רק על מע"ש אתרבי מקרא ואכלת וכו'. ומ"ע הוא בכלל מתנות עניים אבל מע"ר אינו עובר על לאו ועשה זו ע"ש באריכות. והנה מ"ע דינו כמו מתנות עניים לענין לאלתר לפי השיטות שכתבנו לעיל. עוד הקשו התוס' אמאי לא חשיב בברייתא תרומה ותירצו דהוא בכלל מעשרות והטר"א תי' דעל תרומה אינו עובר כמו מע"ר דליכא קרא ע"ז ע"ש: