מנחת חינוך · סימן תקע״א, ה׳

עוד מבואר בר"מ מהש"ס בא עליה ולא נתן לה ולאחר זמן אפילו אחר כמה שנים נתן לה ה"ז אתנן בד"א בזונה עכו"ם שאמר לה הבעלי לי בטלה זו שאינה צריכה משיכה או בישראלית שהיה הטלה בחצירה ואמר לה אם לא אתן לך מעות ביום פלוני הרי היא שלה אבל אם אמר לה הבעלי בטלה סתם ולאח"ז שלח לה טלה ה"ז מותר משום אתנן עכ"ל ועיין בגמ' דע"ז ובתמורה וכללו של דבר דל"ה אתנן אם אין האתנן בשעת ביאה כיון דאינה קונה אח"כ ל"ה אתנן. והנה הגמ' רמי שני ברייתות דבברייתא אחת מבואר דבא עליה ואח"כ נתן לה מותר ובברייתא אחת מבואר דנתן לה אח"כ אתננה אסור ומתרץ דבטלה סתם מותר ובטלה זו אסור ומקשה הש"ס בטלה זה נמי מיחסרה משיכה וכו' דהיינו דהביאה הוא כסף שבהנאה זו מקנה לה הטלה וה"ל כאלו נתנה כסף ונקנה לה הטלה אך דמקשה הש"ס והא מיחסרה משיכה דכסף קי"ל דאינו קונה ועיין בתוס' שכתבו אף דלר"י דס"ל דבר תורה מעות קונות מכל מקום כיון דחז"ל הפקיעו קנין מעות ואינו קונה לא הוי אתנן ומכש"כ לרשב"ל דס"ל דרק משיכה קונה אם כן לא קניא כלל ומתרץ דבברייתא דתני אסור בטלה זה מיירי בזונה כותית דלא קניא במשיכה רק בכסף וכתבו התוס' היינו כרשב"ל דסובר בישראל במשיכה ולעמיתך וכו' אם כן נכרי דוקא בכסף אבל לר"י דישראל בכסף אם כן נכרי במשיכה ע"ש. ולכאורה לשיטת רמ"א בחוה"מ סי' קצ"ח דאף דכסף אינו קונה מכל מקום אם התנה שמקנה בכסף לחוד קונה והש"ך השיג עליו ע"ש ועי' בקצה"ח שהחזיק בדעת הרמ"א ע"ש אם כן היה יכול לאוקמ' דהתנו דתקני בכסף לחוד והביאה הוי ככסף כמ"ש. שוב ראיתי בס' מחנה אפרים בקנין מעות שרמז לזה ואין כאן מקומו לפלפל רק נכתוב הדינים לשיטת הר"מ. והר"מ בה' מכירה פוסק כר"י דמעות קונה מן התורה אך דרבנן הפקיעו ועכו"ם מישראל או להיפך פוסק דהן כסף או משיכה קונה ע"כ כתב בד"א בעכו"ם שאמר הבעלי לי בטלה זה שאינה צריכה משיכה דעכו"ם קונה בכסף לחוד או בישראלית שהיה עומד בחצרה דישראלית אינה קונה בכסף דחז"ל הפקיעו קנין כסף אך חצרה קונה לה ובדרך אפותיקי דאז הוי בא עליה ואח"כ נתן ע' בגמ' בכה"ג הוי אתנן. אך לשון הר"מ צ"ע דבגמ' מבואר דתירוצים אלו בזונה כותית או דקאי בחצרה הוא דוקא בטלה זה אבל בטלה סתם אף בזונה כותית דקונה בכסף ואף דקאי בחצרה מכל מקום ל"ה אתנן ועיין בתוס' שם כיון דאינו מבורר בשעת ביאה ל"ה אתנן ולשון הר"מ אבל אם אמר לה טלה סתם ובא עליה ואח"כ שלח לה טלה ה"ז מותר וכו' ולשון זה צ"ע דכתב דשלח אח"כ דבאמת בטלה סתם אפילו קאי בחצרה ל"ה אתנן כמבואר בגמ' להדיא וצע"ק. ועיין בתמורה בתוס' שם ובב"ק דף ע' ובב"מ דהקשו כיון דמסקינן דגבי ישראלית לא הוי אתנן אלא אם קאי בחצירה אם כן האיך אמרינן שם אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו אף דאלו תבעה לו בדינא לא אמרינן ליה זיל הב לה דקם ליה בדר"מ וכו' מכל מקום הוי אתנן מחמת לצי"ש ואי דקאי בחצירה ל"ש תבעה בדינא הא היא מוחזקת ע"ש והנה קושיתם לא קשה אליבא דר"י דאית ליה כסף קונה מן התורה אם כן שפיר כיון דהתורה אסרה אתנן בבא על אמו דמה"ת קניא אף דאלו תבעה וכו' והגמ' דקדקה אסרה תורה ומה"ת קונין בכסף לחוד ושייך אלו תבעה דאכתי ברשותו הוא. אך קושייתם למאן דס"ל דמשיכה קונה מן התורה ולא כסף אם כן בביאה שהוא במקום כסף לא קניא כלל וצריך דוקא שיהא בחצירה ול"ש אלו תבעה וכו' ועיין בתוס' תמורה שכתבו בשם הרמ"ר דיכול להיות שהקנה לה בק"ס כשתבעלי לי תיקני לך טלה זה בכ"מ שהוא קנוי וכו' ובהכי ניחא ההוא דמרובה וכו' וצ"ל שבשעת ביאה הקנה לה בק"ס דאי קודם ביאה הקנה לה בשעת ביאה לא קניא דהדרי סודר למריה ע' בחוה"מ סי' קצ"ה ע"ש ועיין בקצה"ח סי' של"ב שמפלפל האיך הוי כסף בביאה הא שכירות לא הוי כסף דקיימא לן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וה"ל מלוה כמבואר באהע"ז סי' כ"ח ע"ש ומכל מקום אני לך. לעיל כתבתי אם נותן לה קצת דבר מאיזה בהמה הוי אתנן אך לדברי התוס' שהבאנו אף דצריך ליתן טלה מאלו הטלאים ל"ה אתנן כיון דאינו מבורר בשעת ביאה אם כן בכה"ג דהקנה לה איזה חלק מבהמה כיון דאינו מבורר ל"ה אתנן כלל וצ"ע ע' בתוס' בע"ז דף ס"ג. והנה בזונה כותית דהקנין בכסף לחוד והביאה היא כסף אפשר אם היא קטנה אינה קונה אף דקטן קונה בדעת אחרת מקנה מכל מקום דוקא בקנין משיכה ולא בכסף כי אין נתינתו כלום כסברת הרב המגיד בפכ"ט מהל' מכירה והדברים עתיקים. אך נראה כיון דבשכר פעולה נתחייב לקטן כמבואר בתוס' פ' בן סורר וכו' אם כן נ"מ אם נותן כסף מזומן אם כן כיון דא"י להקנות הכסף למוכר דקטן אינו מקנה אם כן לא נקנה החפץ לקטן אבל אם עושה לו פעולה והפעולה אינו בחזרה ונתחייב לו ל"ש אין נתינת קטן כלום דהא עשה הפעולה אם כן קנה החפץ שקנה דיכול לקנות כיון דדעת אחרת מקנה כנ"ב. וכבר כתבתי בח"ז דקטן דעכו"ם אינו שוה עם קטן ישראל דגבי ישראל הל"מ עד י"ג שנים ובעכו"ם ל"ש זה עיין בח"ז על כל פנים קטנה בעכו"ם קונה בשכר פעולה כמ"ש ע' היטב דנראה הדברים ברורים בכל שכר פעולה דהוא כסף ובמקום שכסף קונה קונה בשכר פעולה כמבואר בחוה"מ סי' של"ב מדברי הר"מ והרא"ש כאן גם קטן קונה בשכר פעול' חפץ הידוע כיון דהחפץ קונה הקטן מחמת דעת אחרת מקנה אם כן קונה. אך כיון דהוא א"י להקנות הדמים אין המוכר קונה הדמים אבל שכר פעולה דליתא בחזרה ושייך להמוכר אם כן קנה הקטן החפץ והדברים ברורים בס"ד. ובזונה קטנה ישראלית ועומד בחצירה קטנה קונה החצר כמבואר ברמ"א בחוה"מ אם כן הוי אתנן. ואם נתן לשוטה דשוטה אין לה יד ולא חצר אם כן אינה קונה כלל אף דשכר פעולה מחויבים לשוטה גם כן על כל פנים חפץ הידוע אין נקנה לשוטה דאפילו בדעת אחרת מקנה אין שוטה קונה אם כן ל"ה אתנן דאינה קונה הטלה רק מחויב לה מעות וז"ב. ואם קטן נותן אתנן דקטן אינו מקנה מן התורה אם כן אין האשה קונה מן התורה ולא הוי אתנן מה"ת. אך אפשר כיון דקונה מדרבנן בפעוטות אם כן ה"ל אתנן דאורייתא והדברים עתיקים בענין זה אם ע"י קנין דרבנן נעשה תורה ואם שוטה נותן אתנן דודאי אינו מקנה אף מדרבנן אינו אתנן וז"פ. ואם ישראל נותן אתנן לכותית ועומד בחצירה גם כן קונה דעכו"ם אית לה חצר דחצר דאשה לכ"ע מטעם יד איתרבי והדברים עתיקים. ומבואר במשנה ובר"מ אם פסק עם זונה ליתן לה טלה אחד ונתן לה הרבה כולם אסורים משום אתנן והיינו במקום דקונה כולם ופשוט.