מנחת חינוך · סימן תקע״א, ו׳

ומאי זה מחיר מבואר במשנה ובר"מ האומר הילך טלה זה תחת כלב זה הוי מחיר וזה הוי חליפין שוה בשוה עיין בחוה"מ סי' ר"ג. ונראה דתיכף דמשך זה הטלה ממילא הכלב נקנה לחבירו וה"ל מחיר וכן אם זה נתן הכלב לחבירו נקנה הטלה לו אף שהטלה עדיין ברשות חבירו חל שם מחיר. ואפשר לספק אם לא הי' שוה בשוה רק בתורת ק"ס דה"ל ג"כ חליפין ועיין בסי' קצ"ה דבהמה מקרי כלי וקונין בו ק"ס כמו כלי אם נתן לו כלב בתורת ק"ס לקנות בו טלה ומעות נותן לו בפ"ע או שמקבל הטלה במתנה אך הקנין היה ע"י כלב הוי גם כן מחיר או דוקא אם הטלה הוי מחיר המעות של כלב הוי מחיר ולא בכה"ג. א"ד דזה הוי גם כן מחיר כיון דנקרא חליפין והתרגום פי' מחיר כלב חילופ' כלבא אם כן זה נקרא ג"כ חליפין דה"ל קנין חליפין וצ"ע. ומבואר במשנה ובר"מ שותפין שחלקו זה נטל עשרה טלאים וזה נטל תשעה וכלב אותן שעם הכלב מותרים אך אותן שכנגד הכלב אסורין ודוקא אם כל אחד מעשרה שוה פחות מהכלב דשדי טופינ' בכולה אבל אם יש אחד ששוה נגד הכלב או יותר מוציאו מן העשרה וזה מחירו וכל השאר מותרים ועיין בתוס' שהקשו איך מהני שיברור הא ר"ת סובר דקיימא לן אין ברירה ותירצו כיון דהאיסור נולד ע"י תערובות אמרינן והר"מ ס"ל ג"כ ד"ז. והקשו עליו הא ס"ל מן התורה אין ברירה ועיין בספר משנ"ח ובס' מק"ח שתירצו דמה"ת בטיל ברובא וה"ל רק איסור דרבנן ובדרבנן יש ברירה ועיין בפרי מגדים יו"ד שמביא דאם האיסור נולד בתערובות אפילו דברים חשובים בטלו אם כן קשה למה נברור הא בטיל אפילו בע"ח וכבר התעוררו בזה האחרונים ואין להאריך מה שהאריכו הם ובאתי רק להזכיר. אך קצ"ע לשון הר"מ שכותב ומוציאו וזה מחירו והשאר מותרים נראה דהוי מחיר ולוקין ובאמת אינו אלא איסור דרבנן דבטיל ברוב וה"ל לפרש דלכתחלה לא נקריב זו אבל אין לוקין כלל וז"ב. והנה כל הדינים שכתבתי לענין אתנן כגון שנשתנ' או ולדותיה ושאינו חל על מוקדשים ובעופות חל לשיטת הר"מ הכל במחיר ג"כ כי מחיר ואתנן שוים לכל הדינים ומחיר כיון שהי' חל אף אם נמכר כ"פ לא נפקע שם מחיר וז"פ דבעכו"ם חל ג"כ שם מחיר אם החליף אף דאפשר לענין אתנן אינו בעכו"ם כמ"ש לעיל מכל מקום מחיר ודאי חל וק"ל החילוק. והקטן אם החליף תלוי באם נקנה חל מחיר באם לאו לא חל ותבין מעצמך אין צריך לבאר: