מנחת חינוך · סימן תקע״א, ד׳

ומאי זה אתנן האומר לזונה הילך טלה זה בשכרך ואיזה זונה עי' בתמורה דף ל' ברש"י ובתוס' ואני אכתוב רק דעת הר"מ והרהמ"ח. הבא על העריות או על ח"ל זונה דבכהן כה"ג נעשית זונה ועיין בר"מ פי"ח מהל' אישות ומכל מקום אף דכל אשה הנבעלת לח"כ או לח"ל הו"ל זונה לכהן מכל מקום אם נתן לה המותר בה ל"ה אתנן כיון דאין כאן ביאת איסור רק אם היא לביאת איסור וא"כ נעשית זונה בביאה זו ה"ל אתנן זונה ונ"ל אף דהר"מ נקיט ח"ל היינו דקידושין תופסין בה נראה ג"כ דח"ע ג"כ בכלל כיון דהיא ביאת איסור ונעשית ג"כ זונה לכהן כמבואר בר"מ פי"ח מהלכות אישות ה"ל אתנן זונה אף על פי דבגמרא מבואר כגון אלמנה לכה"ג וכו היינו ח"ל מכל מקום נרא' דאין חילוק וה"ה ח"ע כיון דאסורה לו ונעשית זונה ה"ל אתנן זונה. והנה הר"מ כ' סתם ח"ל מבואר דאף אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכ"ה הוי אתנן אף דלא נעשית זונה דאינו שוה בכל כמבואר שם בר"מ פי"ח מכל מקום סברת הר"מ אם הביאה אסורה לו ואינו ראוי לישא אותה דאסורה לו הוי אתנן. ואשתו נדה לא הוי אתנן אף על פי דהביאה של איסור מכל מקום לא נעשית זונה וגם ראוי' לו ונראה דאשתו נדה ל"ד ה"ה פנויה נדה דלשון רב בגמרא דזונה כתיב והא לאו זונה אם כן ל"ד אשתו דכל נדה לאו זונה היא כיון דמותרת לו עיין בפי"ח שם כ"נ. והבא על הפנויה ג"כ ל"ה אתנן אף דלדעת הר"מ הביאה אסורה מן התורה משום לאו דקדשה מכל מקום כיון דראוי להנשא לו ל"ה זונה אף לענין כהן ע' בפי"ח שם הכלל להר"מ צריך שיהיה ביאת איסור וגם אינה ראויה להנשא לו. וכ"ז בישראל אינו אתנן אלא אם כן אותו ביאה אסורה לו כמ"ש אבל בכותית ושפחה דלאו בני קידושין הם כלל אף על פי דביאה מותרת לו מן התורה כי ביאת כותית מן התורה שרי בצנעה עיין בר"מ פי"ב שם. וגם ביאת שפחה דעתו דמה"ת מותר בפרק הנ"ל מכל מקום הו"ל אתנן כי מבואר להדיא בתמורה שם דזונה כותית לכ"ע הוי אתנן ועובר אף דכותי' אינו אסור מן התורה מכל מקום נראה בש"ס דהוי אתנן מן התורה ע"כ צ"ל דילפינן מתועבה ואף רבא סובר כן ע' בגמרא וכן מבואר בר"מ כאן דעכו"ם ושפחה הוי אתנן אף דאין הביאה אסורה מן התורה לשיטתו אף בשפחה אך בע"ע כיון דרבו כופה ליתן לו שפ"כ ועי' במנ"ל דיש סברא דמצוה על הרב ואף דאין מצוה על כל פנים התורה גזרה שכופה את העבד ל"ש כלל זונה כי זונה שייך אפילו בביאה המותרת כיון דהוא בלא קדושין כמו פנויה לר"א אף אם תאמר דאין עובר בלאו דקדשה אבל במה שכופין אותו והתורה צוותה כן ל"ש כלל שם זונה וכן מבואר בר"מ דשפחה לע"ע ביש לו אשה ובנים אינו אתנן וזה שמקשה הגמ' בתמורה על ה"א דשפחה דהוי אתנן הא שפחה משרי שרי ל"ד מחמת דשרי הא מבואר דעכו"ם הוי אתנן ומיירי מן התורה אף דמה"ת מותר בכל העממים לרבנן ובדרך זנות ג"כ אינו אסור מן התורה ע' בע"ז ובר"מ ובאהע"ז סימן ט"ז אלא ע"כ מכל מקום ה"ל אתנן דהוי דרך זנות אבל במה שכופין ל"ש זה ומאי דנקט הש"ס לשון שרי היינו ע"י כפי' ע' ברש"י ולשון הש"ס דקדשים משונה קצת כידוע. אך באין לו אשה ובנים דאין כופין אך דשרי מן התורה וגם אם נאמר דמותר לגמרי רק דאין כופין ע' במנ"ל בהל' עבדים מכל מקום אף בביאה המותרת שייך אתנן כיון דאין קדושין תופסין דילפינן מתועבה ע' בש"ס. הכלל להר"מ הן בביאת איסור שהיא אסורה לישא לו וכן אפילו בביאת היתר באותן דלאו בני קדושין הם אסור דאתנן מן התורה רק בע"ע שכופין אותו ל"ש כלל א"ז כ"ה ברורן של דברים. ובדברי רש"י ותוס' יש לדקדק הרבה אך כתבתי דעת הר"מ כפי הנראה לענ"ד ברור. נתן אתנן לזכר אסור משום אתנן נתנה הזונה אתנן לבועל מותר וילפינן מקרא ואינו מבואר להדיא גבי זכר הנשכב נתן לשוכב אתנן אם נאסר או לא דהוי כמו אשה דנתנה לו וצ"ע. ונ"פ דאין חילוק בין כדרכה בין שלא כדרכה כיון דהוי ביאה בכה"ת הוי אתנן. ובטומטום ל"ש אתנן כיון דאינו בן בעילה כלל. ואנדרוגינוס הן שבא על אשה או בא עליו זכר הן דרך זכרות או נקבות עיין בר"מ פ"א מהל' אישות ותלמד לכאן והזכרתי כ"פ בח"ז. ואם ח"ע וחב"ח נתן אתנן כיון דביאת היתר מן התורה אך כיון דספק הוא אם קדושין תופסין באהע"ז סי' מ"ד אם כן ה"ל ספק אתנן של תורה. אם נתן אתנן לח"ש וחב"ח כיון דאין קדושין גמורים אפשר הוי בכלל דאין קדושין תופסין והוי אתנן או לא וכה"ג נסתפקתי כ"פ בח"ז. ועיין באו"ח סי' קנ"ג במג"א שם ומבואר בגמ' אם נתן לה שכר אפקעתא היינו מה שבטלה ממלאכתה ולא שכר ביאה מותר משום אתנן והר"מ השמיט זה והכסף משנה עמד בזה. האומר לחבירו הא לך ד"ז ותלין שפחתך אצל עבדי ה"ז אתנן כ"מ במשנה ובר"מ נראה דהרבותא אף על פי דהאתנן אינו שייך לה דהיא שוכר מהאדון ושייך להאדון מכל מקום ה"ל אתנן כיון דבידו להשכירה הוי אתנן. ונ"פ דוקא האדון דיש לו רשות בשפחתו לעשות מה שירצה אבל באם נותן לאיזה איש אתנן שימסור לו אשה שאין בידו אף שמסר לו מכל מקום אין זה אתנן כי זה הוי רק שכר בד"א. ונראה אם נותן לאבי קטנה או נערה שימסרה לו נראה דביאה בלא קידושין א"י למסור אף לכשרים מכש"כ לפסולים ואתנן אינו אלא בפסולים כמ"ש. אך אם נותן לאביה שימסור אותה ע"י קידושין כיון דיכול למסור הוי אתנן ומש"ס דקדושין דף ס"ד מבואר דהאב יכול למוסרה לממזר ולכל מי שקידושין תופסין בה אף שהיא בעבירה אם כן הוי אתנן ובר"מ כאן הלכה ט' מבואר דבח"ל אף בנשואין הוי אתנן ע"ש ועיין בס' אבני מלואים באהע"ז סי' ז' דדעתו דאין ביד האב למסרה לביאת פסולים רק יכול למוסרה לקידושין ולחופה לא לביאה ע"ש אם כן ודאי ל"ה אתנן ובאתי רק לעורר. וכתב הר"מ וה"ה לאומר לזונה הא לך ד"ז ותבעלי לפלוני הישראל ה"ז זונה וכתב הכסף משנה דהוא כש"כ מדין דלעיל ועיין במנ"ל. והנה איסור זה ל"ד כל שהוא ביד הזונה אפילו מכרה לאחר או אחר לאחר אפילו עד מאה כיון שחל אתנן אסור לעולם. ואינו מבואר בעכו"ם שנתן אתנן לעכו"ם דהם לאו בני קדושין או עבד לשפחה או עכו"ם לשפחה או עבד לעכו"ם אם הוי אתנן זונה והנראה מגמרא ומר"מ דצד אחד ישראל בעינן אז הוי אתנן ולא בעכו"ם או בעבדים אם אין ישראל באמצע ומכל מקום צ"ע בדבר. והנה ז"פ דא"ז שייך אם הזונה מבת ג"ש ואילך כבה"ת דהוי ביאתה ביאה וכן קטן בן ט' ואילך וכן חו"ש היא או הוא ובס"ד יבואר לפנינו באיזה אופן הוי אתנן ובאיזה אופן ל"ה אתנן באישים הללו. ומבואר בר"מ מהש"ס ונתן לה אתנן ולא בא עליה אלא אמר יהיה בידך עד שאבוא אליך כשיבוא עליה יאסר ואם אמר לה בעת שנתן אימתי שתרצי לי קנוי לך מעכשיו וקדמה והקריבתו קודם הביאה הקרבן כשר אבל אם לא אמר כן אימתי וכו' א"י להקריב דבר שאינו שלה קדמה והקדישתו קודם שיבא עליה ואח"כ בא עליה ה"ז ספק אם הוא אתנן הואיל ובא עליה קודם שתקריבנו או אינו אתנן הואיל והקדישתו קודם ביאה לפיכך לא יקריב ואם קרב נרצה עכ"ל והבט וראה דהר"מ לא הי' גירסתו כמו בש"ס שלפנינו ואם אצטרך לך קני מעכשיו ע' ברש"י ובתוס' דע"ז שנדחקו בפי' הגמ' אבל הר"מ כ' כשתרצה לי קני וכו' היינו כשתרצי לי הוא שעת ביאה ונתן לה על תנאי כשתבעל לו יהי' שלה מעכשיו ככל התנאים אם כן בקדמה והקריבתו דלאחר ביאה קנתה למפרע ומכל מקום ע"י הזנות קנתה והיה סברא דבשעת הקרבה ה"ל אתנן זונה כיון דע"י הביאה נקנה לו מכל מקום כיון דקדמה והקריבתו קודם ביאה ולא היה בשעת ביאה ל"ה אתנן ובקדמה והקדישתו הוא אבעיא ועיין בכסף משנה שמביא הגמ' כמו שלפנינו על דברי הר"מ. ולפענ"ד ברור כמ"ש דהר"מ לא הי' גירסתו אימתי שתצטרך דהוא דחוק אך אימתי שתרצי לי והוא נכון לענין הדין כנ"ב בס"ד ועי' בגמרא ותבין. ומ"ש הר"מ בהקדישתו הוא אבעיא דאם קרב נרצה. כמה פעמים גבי קרבנות כתב דבספק כשר וכבר כתבתי בח"ז מה שיש להקשות ע"ז ע"ש.